א"י שמעבר לירדן מזרחה נכבשה והיה צורך שמשהו בכל זאת ישאר שם להחזיק במקום על מנת שלא יכבש בשנית על ידי עמי האזור. משה כבר הכין מראש את חצי שבט המנשה להיותו שם לחיל מצב לפי שעה עד לחלוקתה הסופית של הארץ.
בינתיים החלו ויכוחים בעם האם ליישב שם ישוב של קבע או להמתין לחלוקה הכללית.
והנה לאחר מלחמת מדיין אירע דבר שחידד את התמונה. בני ישראל לקחו מלקוח רב של ראשי צאן ובקר ועמך ישראל מכר אותו למומחים בגידול בהמות: גד וראובן. לכן נאמר "מקנה רב" אלא שמיד זה הפך מעיק - כאבן רחיים על העם המתכוון להיותו די גמיש לכבוש הארץ.

ענין זה מבטא המקרא בהמשך בתוספת המילים "עצום מאד"