סנגוריה על השבטים - תמונה של איזון 

 דומה שהרבה נכתב  על השבטים ראובן וגד בבקשם להתנחל מזרחה מעבר הירדן ואף דומה שרוב רובה של הכתיבה היה בה צד של גנאי. והנה לכם ניסיון לאזן במשהו את התמונה.

ניסיון אמרנו והתכוונו לצדדיה הנוספים של האמת 

א"י שמעבר לירדן מזרחה נכבשה והיה צורך שמשהו בכל זאת ישאר שם להחזיק במקום על מנת שלא יכבש בשנית על ידי עמי האזור. משה כבר הכין מראש את חצי שבט המנשה להיותו שם לחיל מצב לפי שעה עד לחלוקתה הסופית של הארץ.
בינתיים החלו ויכוחים בעם האם ליישב שם ישוב של קבע או להמתין לחלוקה הכללית.
והנה לאחר מלחמת מדיין אירע דבר שחידד את התמונה. בני ישראל לקחו מלקוח רב של ראשי צאן ובקר ועמך ישראל מכר אותו למומחים בגידול בהמות: גד וראובן. לכן נאמר "מקנה רב" אלא שמיד זה הפך מעיק - כאבן רחיים על העם המתכוון להיותו די גמיש לכבוש הארץ.
ענין זה מבטא המקרא בהמשך בתוספת המילים "עצום מאד"
 
 
 המשך - סנגוריה על השבטים
אם כן הביטוי "עצום מאד" בא לרבות התוצאה של מצב מעיק כאמור.
ואזי החלו מתוך העם רעיונות שכל המקנה המהווה מטרד יאוכלס באותם מקומות שנכבשו כאילו לתפוס שתי ציפורים במכה אחת . גם להפטר מהסרח המכביד וגם לפנות מקום בארץ ישראל המערבית לטובת שאר השבטים
רק על רקע תמונת מצב זו "קפצו שני השבטים: גד וראובן להציע את אשר הציעו ורק לאור האמור יכלו הם  להיות כה פסקניים לאמור :
"כי באה אלינו נחלתנו".
  לכן גם לא רואים את הקב"ה בתמונה.  בכל הפרשיה המיוחדת והעקרונית הלזו דהיינו כבר לכתחילה הפתרון לא רק שהיה הגיוני , סביר ומתבקש אלא שאפילו בדיעבד לא היה צורך לשאול לגביו את ה'
ובכל זאת השבטים נכשלו בשניים.
 באותם שניים שהרכוש הרב גורם להם לבני האדם:
הקדימו הרכוש לפני הילדים.
ודימו כי בחלוציותם הם מסייעים לעם ישראל
ומשה תיקנם לעזרת ה
כי הם נלחמים מלחמת ה '
 ולדבר זה משמעות עצומה גם לימינו שלנו