הפיראמידה של השבת -
מהותה של השבת מורכבת משניים . משני יסודות במבנה של פיראמידה.
הבסיס : ``שבת בראשית``
``השפיץ`` : ``שבת יציאת מצרים``.
החלק הראשון הבסיס הרחב של הפיראמידה הוא מכלול המקיף את כל היקום , האנושות והבריאה
החלק השני ה``שפיץ`` הוא שבת יציאת מצרים , מתייחס לערכינו המוסף - כיהודים, על כל מורשתינו המיוחדת
כל ההקדמה לא באה אלא לומר .
כי על כל יהודי לכבד ולטפח את כל רבדיה של השבת.ודווקא בסדרי עדיפויות די ברורות על פי מבנה הפיראמידה.
ובמקום שאפשר לטפח ולעודד ולו גם לפי שעה אך את : ``שבת בראשית``. אין כלל לחוש שאין מתקיים גם במקביל ``שבת יציאת מצרים`` .
היוצא מהאמור :
הזמינו ללא כל חשש ``מחללי שבת`` לחוש ולטעום ``משבתכם``...
כי כך גם הפיראמידה נבנית.
תחילה בונים ומטפחים את בסיס הפיראמידה והכל וכאמור, ללא כל חשש או התייחסות לפי שעה ל``שפיץ``...
והנותן חמישה חצדקה תבואהו ברכה
משמיע לעצמי ואם על הדרך יעשה טוב למשהו ...
לפעמים משהנפש מספיק חזקה לעוד ועוד נסיונות, להכיל את מקום העבודה הגם שהוא בעייתי במידות ובמוסר וביחס האדם לאדם, ראוי בכל זאת להתאמץ ולהמשיך ככל האפשר להשתדל להיות מוקד חי של דוגמא מין חלון ראווה בזעיר אנפין לעיתים עד כדי קידוש שם שמים והכל משום שזה דווקא יעודו של האדם ותיקונו ודווקא "מאמא" אדמה. שגם בהמשך חייו לרגע לא ישכח את ההתחלה והסוף : "עפר" עפר".
אבל כל זה מותנה בנאי יסוד אחד שאין הדבר פוגע חלילה בגוף ובנפש .
פוגע מבחינה פטולוגית שהרי בכלל "הארורה" אין הדבר כן.
עצב כן, דרדר כן, זיעה כן.
לא בשום פנים חבלה בנפש או בגוף.
ועוד איך ברך.....
והלא כב´ הרב עצמו בסוף המאמר מביא את דבר ה´, שהפך הקללה לברכה .
אם ה´ אומר שהיתה זו ברכה. אז למה להתפלפל שלא היתה ברכה.
והנקודה עם כל הכבוד עמוקה יותר
הברכה האלוקית או במקרהזה מה שנהפכה לברכה אלוקית על פניה איננה נראית לכאורה ככזו.
כשהקב"ה מבקש לברך את עם ישראל באמצעות נביאם של הגויים הברכה נובעת מכל המעיינות היא היקפית באיכות ובזמן.
היא מתחילה אומנם בשבח שבהווה. איך שבח זה משתכלל לברכת עולם כשהוא לא רק שלא תם אלא הולך ומתעצם ונשלם בקץ הימים . שבח של נביא המנבא כי יתמיד ויתעצם משתכלל ל
המשך בבקשה
והלא מה בלק ביקש לקלל כאן ועכשיו ממי מנביאם של הגויים .
אז כשהקבה הופך את זה לברכה זה כבר מימדים אחרים כאמור.
זה ברכת עולם, משום ששבח ההוה כאמור מתקבע לכלל שבח עד.
לנצח היש ברכה טובה מזו.
ומהבקרת לחיוב:
"בלק" קיצורשל "בא לקלל"
"בלעם" - בל -עם, ביקש לקלל עם
וה"בל" נהפך ל"לב ". "לב- עם .
בלעם דיבר בסופו של דבר: דברים המטיבים ליבו של עם ישראל.
והנה ה"חמור" הטיל "חרם".
האתון אמר "לא אתן"
המלאך": "מל" ו"אך".
בא למול את ליבו של בלעם.
שיאמר "אך".
. אך מה שה´ ישים בפי.
תגובות על התשוקה לפולחן הקורבנות ועל המגמה לעלות להר הבית ולבנות מזבח
שמים "דמי" גלות ב"דמי" הגאולה
רמז להם הקב"ה:
כי כל מעשי עולת התמיד היא כמעשי הר סיני .
והכל להבדיל מהר אחר של ארץ נושבת : "הר המוריה"..
וכך הר סיני ותוצאתו ממשיכים להתקיים עד אם הר המוריה ישתכלל להיותו הר נכון בראש ההרים שאז כבר שום "מעשה של הר סיני לא יהא רלוונתי לגביו לענין הקורבנות.
והנה כשיבוא משיח צדקנו
ריח הניחוח היחיד שהקב"ה יחפוץ בו יהא ריח "אישה" - רעיה .
כשהתנהגות עם ישראל תהא למופת כנחת רוח. [חסד חפצתי ולא זבח]
עכשיו אולי יובן היאוש שבו אנו שרויים עם קונספציות גלויותיות שכאלה אנו רחוקים רחוקים ממשיח ובית המקדש
כשלא מבינים שגאולת הקץ שבתחילתה אנו מצויים היא מהפכה בכל
המובנים.
אז לעולם אין סיכוי לבנין בית המקדש וביאת המשיח.
תתנערו, צאו לרגע מהקופסה
מותר גם ליהודים מאמינים להיות קצת פתוחים גם לטלטלות
שני בתים ראשונים נחרבו ובית שלישי שעליו נאמר שירד מהשמיים יהא הוא שונה מהם כשוני שבין שמים לארץ.
בגאולה זו כשם שהקב"ה לא סמך על אדמו"רים שיקימו "צבאות של חלוצים להתחיל בה בגאולה אלא ביכר את החלוצים ה"חילונים" כך חשש הקב"ה מנחפזי דעת ומשוחררי ניצרה שמא יקדימו את המאוחר לבנות בית שלישי כשהעת עדין לא מוכנה
לפיכך שם שם חרב פיפיות של ערלים.
ממש ולהבדיל כאותם הכרובים וחרב הפיפיות ששם הקב"ה על פתחיו
של גן העדן
אין צו"ם אלא : "צדקה ומשפט"
ראשי תיבות : "צו"ם" - "צדקה ומשפט"
כשאין צדקה ומשפט בעם ישראל ולהוותינו אין גם כיום אין.
כל תוחלת בצום.
שאין לך כצדקה ומשפט,
שיש בהם כדי להוביל לאחדות כלל ישראל .
אחדות שבלעדיה גאולה איין.
לכן גם הנביא מסיים באותה המקבילה :
האמת [המשפט] והשלום [הצדקה] אהבו
משהו מתורת הגאולה השלימה
הן עם כ"לב" ו"דד" ישכון ובגויים לא ! יתחשב גם יתחשב.
די נגמרו הימים שבהם אמרתו זו של בלעם שימשה בסיס להתבדלות בונה הגענו לפרקנו מבחינה זו.
לכלל "גמילה" מתקופת הנזירות וההתבודדות .
גדולתו של זה הדור לזהות את סגולתה זו המיוחדת של העת . ולהערך בהרבה מובנים למהפכה של ממש
בימי גאולת הקץ:
כשם שה´ שוכן בתוך עם ישראל כך ישכון עם ישראל בגויים בשני פונקציות : "לב" וגם "דד".
זה יעודו של עם ישראל בגאולה השלימה לשמש להם לגויים גם "לב" וגם ל"הניק" אותם בשפע של קדושה
ולא רק - אור לגויים בכל מובן
ואזי מימלא מתקיים שהגויים יחשיבו אותנו שהרי אנו להם כלב ומ"דדנו" הם יונקים
. פעמים פשוטו של מקרא הוא פנינת הזהב של האמת
לבני ראובן וגד היה מקנה רב ולא סתם רב - עצום מאד.
והנה הם כבר התיישבו בפועל באותם מקומות [מעבר הירדן מזרחה].
משל הכפפה כבר נכנסה ליד.
עד כי בהמשך אומרים הם :
" כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתינו אילנו מעבר הירדן מזרחה".
משל כבר נקבעה עובדה וכבר השכינה הסכינה עימהם שהם מכים שורש שם.
משה צירף להם חצי שבט מנשה שישמרו על הנשים והטף כשהגברים נחלצים למלחמת הכיבוש.
כעין חיל מצב פיזי ורוחני.
ואכן הם חצי שבט המנשה, ממשיכים לכבוש עוד משמשים גם חוליית קישור אנושית - כחצי שבט.
יבוא אם כן "מנשה" לעשות תיקון לשמו....
שלא ישכחו אלה את אלה
