מדוע פסק המן על סיפה של ארץ נושבת
כי ארץ ישראל היא ארץ נושבת מיוחדת.
שאת לחמה יש להוציא מאדמתה בעמל יגע ודמעות וגם כאן הכל תלוי בסופו של דבר במוצא פי ה´ ליתן לנו כפי היותינו ראויים : טל ומטר.
והנה במדבר שאין הוא ארץ נושבת ,הקב"ה עשה קיצור דרך במוצא פיו :הטל והמטר הפכו בארץ מיד למן - ללחם מהשמיים .
לחם זמני.
וחלילה לא כתחליף ללחם הארץ.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/ או ישוב הדעת אנא חמישה
לצדקה
. ביום השבת - אוכלים גם לחם מן השמיים ממש
נאמר:
"...את אשא תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף [ה=משנה] הניחו למשמרת עד בוקר...."
"ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת"
שימו לב, ההוראה כאמור מכוונת דווקא לעודף המן הטבעי כאמור
אותו שלא הכינו ממנו בבישול ואפיה.
והנה אם נשוב לפסוק שביסוד הדרשה.
הרי שבמילים : "ביום השישי הכינו את אשר הביאו" הכוונה לבישול ואפיה כאמור והביטוי והיה משנה על אשר ילקטו יום יום הכוונה לאותה ערך מוסף של השבת שבה העודף כאמור נאכל כנשמה יתרה כמן טבעי מן השמים.
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
