הכל לטובת מאישה
 
ביהדות כל שנשאר מההצהרה הבראשיתית הדקלרטיבית של :
"והוא ימשול בך"
הוא ענין הנדרים שבפרשתינו. [פרשת מטות]
רק ענין זה מתוך כל האמור, השתכלל לכלל:
 חוק של תורה מחייב.
מכאן, כי מקרא זה, בא לצמצם ולהקהות את ענין עדיפותו של האיש .
ואם לא די בכך,
 הרי משהתורה הסמיכה "איסורי נפש" ל"נדרים", לגבי האישה ,הרי שברור, כי מדובר רק באותם נדרים שהם נפסדים וכואבים, מבחינת האישה עצמה בלבד.
כלומר, בניגוד לאיש, שאם נדר לרעת עצמו,
 אין לו מציל.
הרי לאישה קיימת לענין זה פרווילגיה עודפת,
לכעין, מסננת נוספת.
 כביכול לשיקול דעת נוסף
ולא עוד, אלא שבפסוק האמור :
"אלה החוקים אשר ציווה ה´ את משה ביו איש לאשתו ובין אב לבתו בנעוריה בית אביה".
הטילה התורה במפורש, אחריות מוגברת על איש ובשניים :
ראשית, שישים לב לכך, שאישתו לא תטיל על עצמה איסורים המרעים איתה
ושנית, שהשווה בדרגת חוק תורנית את דאגת האב לבתו לדאגת האיש לאשתו .
שמוטלת על האיש, להעתיק את דאגת האב לבתו,
 שהיא עתה אשתו .
ולהמשיכה באותה החרדה ובאותה הרמה.
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה