שהעיקר הינה הנשמה הרוח [המקדש] לאותו הגוף שהוא המשכן.
בתחילת הפרשה ציווה אותם הקב"ה על תרומת החומרים. והנה כשהגיע לכלל הוראות מעשיות של בנין, הניח לבנין המשכן [הגוף] וציווה דווקא תחילה על המקדש [ על הנשמה]
ועשו לי מקדש, שיעשו לי עילה לחיבור של קידושין, שבין כנסת ישראל ודודה.
בכך שנקיים "קדושים תהיו" ואנשי קודש תהיון לי" ובכך ורק בכך מותנת השכינה "בתוכם".
ורק לאחר שציווה על זה, שב הקב"ה ליתן הוראות מעשיות לבנין המשכן וכליו בעדיפות טכנית משנית, שבאה לידי ביטוי משני של "וכן תעשו" לאחר העשיה הראשונית של "ועשו לי מקדש".

סוף סוף אותו החיבור הנפלא של כל היסודות החזוניים הנפלאים שקושרים את כל הקצוות לאותו המארג הנפלא של קץ הימים.
כבר מהקמת המשכן היעד היה ונותר העולם כולו בחינת היעד כי בתי בית תפילה יקרא לכל העמים.
ולא עוד שכל אותם המקדשים המצוות בצורה עיוורת לעיתים תוך עיקור נשמת אפם - האנושיות הצרופה.... ולעיתים אף תוך רמיסה של עקרונות על של אחדות ....
אנא, שישוו לנגד עיניהם את דברי הכהן הגדול כי לעתיד לבא המצוות בטלות.... .
לא שחלילה פטורים אנו עתה מהמצוות אבל האורינטציה צריכה להצביע על הפרופורציה. צריך וראוי שעידן זה של האתחלתא שיהא בו סבלנות וסובלנות להתחיל לשמוע גם "מנגינות" אחרות ואפילו מתנגשות הן עם מדרשים.....
תודה על ההזדמנות
ושבת שלום

ויקחו לי" כשהעניים לוקחים בבחינת "לי"
 
כשבני ישראל העניים לוקחים ממך התרומה נחשבת תרומה זו כאילו ניתנה "לי".
ועל כן, אין תרומה בבחינת מתת המתרומם אלי, אלא גם "תרו - מה" עלי אדמות. שאנו מצווים לתור תדיר אחר "מה" שעניים נזקקים לו.
ועוד מצווים אנו בבחינת : "תרומתי". כלומר "תרו- מתי" שחלילה גם לא נאחר את השעה להגיש את הסיוע בעיתו

כל רצונו יתברך לשכון ולנוח דווקא בתוכינו בבחינת ו"שכנתי בתוכם".
מכאן שאין המקדש עיקר ואין הוא אלא סמל של מוחש לצרכינו אנו.
כעין מזור יחסי לההעלם הכואב.
והעיקר לפתוח פתח להציע ה"מיטה" לשכינה דווקא בתוכינו..
ואפילו איש ואישה.
שמתקדשים זו לזה בטהרה, היא השכינה שוכנת בתוכם בינותם במיטתם להיותה שותפה שוב לבריאתו של האדם

התרומה המרוממת ביותר היא דווקא הפרשת חלה
 
שבה כביכול ה´ טועם תחילה ואחר כך כל ברואיו בני האדם....
יש אם כן תרומה ויש תרומה.
יש תרומה של "ויקחו לי תרומה" ויש תרומה של - "תרימו תרומה לה´ ושל "תתנו"
[דברים טו´ 19-21].
התרומה של פרשתינו, שכל כולה חד פעמית של חומרים יקרים של בנין היא של : "ויקחו לי תרומה".
על פניה היא איננה אותה התרומת השגרה, הפשוטה מכל והמרוממת יותר של "תרימו תרומה לה´" .
דווקא משום כך התרומה שבפרשתינו, חייבת היא בקרה נוספת של : "מאת". של: "אמת", שתבטיח כי היא נובעת ממקור טהור רק מאותם האנשים אשר מתקיים בהם "אשר ידבנו ליבו" כלומר רק אותם שרגילים ביום יום בנדבת הלב לזולתם.
כאמור התרומה המרוממת יותר היא דווקא אותה התרומה שבשגרה, שבונה את המקדש החשוב ביותר - האדם ואשר גם משקפת את כולם כקולקטיב שכולם אוכלים מלחם הארץ יחדיו ואף מרימים תרומה לה´: והיה באוכליכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה´"
.זו התרומה המועדפת שעליה לא רק נאמר "תרימו" אלא גם "תתנו", שנאמר בהמשך : "מראשית עריסתיכם תתנו לה´ תרומה לדורותיכם"