בס"ד.
"קדושים תהיו כי קדוש אני"
בפתיח זה של הפרשה, יש יותר ממעט כותרתי, המכיל למעשה את הכל..
בארבעת המילים כאמור, מקופלות מהויות יסוד ממדרגה ראשונה ובעיקר נתונים האמורים לכאורה "לפצח" את חידת ה"קדושה" .
ראשית ,יש ראליה ברורה, הקדושה בטרנספורמציה הארצית שלה הינה אך ורק ביחס לכלל ישראל . לכאורה בהשקפת התורה אין קדוש פרטי אנושי , שהרי הקדושה במוטציה האנושית שלה ניתנה אך ורק באיצטלא של רבים - לכלל ישראל . קדושת היחיד היתה ונותרה שממית והיא מיוחדת אך לה' : "כי קדוש אני" [ אשר על כן תמצא כי לא מעט העוטים איצטלא של "קדוש" ,למעשה "מתחרים" בקדושת היחיד של הקב"ה ומרחיקים את צאן מרעיתם מה' ומדביקים אותם יותר לעצמם ובתלות מוחלטת].
אם כך, ברור לכאורה, כי קדושה זו של רבים לא תושג לעולם, כשאין בראש מעינינו אהבת ואחדות כלל ישראל . יותר מזה גם ברור כי תכניה של אותה מהות של קדושת הכלל, אינם אלא, יסודות הנוגעים במהות לכלל ישראל ואשר יש בהם כדי לאחד את הכלל לגוף אחד הראוי לשאת בקדושה במילים אחרות - מצוות שבין אדם לחבירו..
כן, תכניה ומהותה של הקדושה האנושית, אינם מצוות שבפולחן, אלא אך ובעיקר מצטוות שבין אדם לחבירו.
מכאן, שכל פרשת קדושים, למעשה מתיחסת ,כך או אחרת, למצוות שבין אדם לחבירו והגם שיש לכאורה תזכורת למצוות אחרות אלה באו בהשלמה רעיונית ובחיזוק נוסף, ללמצוות שבין אדם לחבירו.
אגב המילה "קדוש" במובנה השממי כאמור ברורה במובנה האנושי הפרטי הינה בחילוף אותיות "שוקד" לאמור בבחינת שוקד על דבר ה' לעשתו ואין עשיה אלא כאמור מצוות שבין אדם לחבירו ובבחינת שאין המדרש עיקר אלא המעשה.
מכאן ברורים לכאורה כמה וכמה דברים .המנהג הנפוץ להרבות באינפלציה של קדושים , זר לרוחה של התורה . הוא מתאים ואופיני יותר לדתות אחרות. והעיקר אם אתה מוצא אדם שהוא לוקה בדרך ארץ או ביחס אנושי לאדם באשר הוא אדם. זה ,לעולם ,לא יכול להקרא ולו גם יחסית "קדוש" גם לא בחלקו היחסי לכלל ישראל
