"תצפנם בסוכה מריב לשונות"
 
כל גאולה מתחילה ב"סוכות" על אירעיותן ואי יציבותן ואת העובדה החשובה הזו צריכים בני ישראל לדעתם "לדורותם".
כשיעקב שב לארץ ונחלץ סוף סוף מעשיו אחיו נאמר עליו בסמוך : "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן קרא שם המקום סוכות".
וכי על שם הסוכות למקנהו קרא שם המקום "סוכות" אלא עד שבנה בית , גם הוא לן בסוכות.
והנה גם ביציאת מצרים ב"גאולה" הבאה, נאמר כמעט באותו הפורמאט : "ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה ובמקום נוסף : "ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות".
וכן : " ויסעו מסוכות ויחנו באיתם אשר בקצה המדבר ".
רמז של איתנות שמחכה להם בקצה המדבר  משל, כאותו הבית שבנה יעקב לעיל.
אם כן, זה שגם אמר הכתוב כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים.
הנה כי כן, כל גאולה יש בה את שלב הביניים הקשה של ה"סוכות". "סכך טבעי", שנראה בעיננו דליל ובעייתי אבל בצילו המוסתר יש את הערך האיסטרטגי של "ענני הכבוד" ורבים מאיתנו רואים רק סכך ועננים.
 ואין ראייתם משגת את ה"כבוד" את ה"בית" שעוד יבנה.....
את הקריאה הזו של לא רק חלילה לא ליפול בחבלי הגאולה הרבים כמו ה"חורים שבסכך". אלא שגם מה שנראה מבעדם לכאורה: "עננים", הכל הוא בסופו של דבר : "כבוד". את התמונה האופטימית הזו צריך שידעו ודווקא דורותינו אלה.
על אף מה שעובר עלינו, לא הכל רעוע לא הכל אי וודאות. הסוכה הזו, צריך שתעודד אותנו לאחדות כלל ישראל בעיקר "מריב לשונות".
גם אם בשלב ביניים היא תיפול [נסיגות מחבלי ארץ] אבל בסופו של דבר, היא לא רק שלא תיפול אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו יקים את ה"סוכה" בהא הידיעה :
"סוכת דוד הנופלת",
שלא תפול יותר לעולם.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח , אנא חמישה לצדקה