הניסתר והגלוי - השואה והתקומה

או מדוע משה רעיא מהימנא, בפרשת ניצבים, בבואו לתאר את תוצאותיה המרות של הגלות ושיאה - השואה האיומה
 נשנק , נחנק ודילג מיד לנחמה שבתקומה
 
משה נאם את נאום הסיכום שלו - כמשנה תורה בחומש דברים לשתי תכליות עיקריות:
ראשית , להניח את הטכניקה של "באר היטב". לחזור על המצוות בווריאציות פרשניות מגוונות, בכיוון מגמתי של חידוש והתפתחות, להצביע על התורה כתורת חיים .
לפתוח את השער לדורות, בכיוון של פרשנות יוצרת של "וחי בהם".
ושנית, כאבי הנביאים, ביקש גם לשלוח רמזים רבים בנאומו בעיקר רמזים של חורבן תקומה וגאולה של "אחרית הימים" [גאולת הקץ].
והנה ההצהרה הבומבסטית לכאורה של "הניסתרות לה´ אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו ..." לא בכדי ניתנה כאן בהקשר של דימדומים שבין חורבן לגאולה.
אי אפשר לרדת לשורשה של הצהרה זו בלוא ההקשר שלפניה וזה שלאחריה
אחריה: קיבוץ הגלויות .
ולפניה: פיסגתה הנוראה של הגלות.
הצהרה זו בלוא הפסוק הקודם לה הינה תלושה ותמוהה לכאורה.
היא למעשה מענה אופרטיבי המוצע, כדי להתמודד עם סיטואציה, חד פעמית, שאין לה כל הסבר בהיגיון האנושי.
הפסוק הקודם הינו:
"ויתשם ה´ מעל אדמתם,,,,, וישלכם אל ארץ אחרת, כיום הזה" .
שאלות לא מעטות מעורר פסוק זה :
קודם כל, איך ניתן להסביר את הסיפא שלו : "כיום הזה".
משה מתאר כאן הוויה הסטורית נוראה שבעתיד, אז מה הפשר, לסיים בהוויה עכשוית במילים " "כיום הזה"
שנית, הלא כבר תיארה התורה גלות, עוד קודם לכן, מדוע בחרה כאן ביטוי יחודי של : "ארץ אחרת" ודווקא בהיקשר של הפועל "להשליך".
ושלישת הביטוי הזה של "וישלכם" הוא בכלל שונה והוא באבנסיבות הענין, לרבות דבר מה. מה עוד שהדברים נרמזו גם באות "ל" רבתית.
אלא, על אף שאולי ישמעו הדברים הזויים משהו, משה ביקש לקפל ברמז את כל ההויה של השואה והתקומה ואף ביקש להסמיך לכך את אותה העצה של "הניסתרות..."
בפר´ וילך משה אומר מפורשות כי תבוא עלינו "הרעה של אחרית הימים" - השואה האיומה.
 וכאן ביקש לומר כי לקראת סוף הגלות עם ישראל יושלך אל הוויה נוראה, שאין לה אח וריע.
 אל מנטליות ומוסריות ,שאינן הולמות את כדור הארץ ולכן הביטוי "ארץ אחרת", בהיקשר זה, בא לומר, שזו ארץ שלא היתה ולא תהיה במובן הנורמטיבי.
 זה ביטוי מוסרי לא גאוגרפי.
ולכן ,לאחר הביטוי ארץ אחרת, למעשה , משה נישנק נחנק.
 הוא שם כאילו שלוש נקודות וביקשלדלג לרמוז  מיד על הנחמה שבתקומה .
 בנסיבות הענין של אותה העת שרחוקה היתה מלהפנים ולעכל הדברים,נאלץ משה רק לרמוז , דבר מה, בביטוי : "כיום הזה".
כאילו גם אז בעתיד לאחר השואה האיומה, תעמדו אתם - עם ישראל, "כיום הזה", על סיפה של ארץ ישראל, באתחלתא דגאולה. על סיפה של הגאולה  השלימה.