סיפור על עץ ואדם
על ידי משה אהרון
בטו בשבט שעבר סיפר לי
הזקן מגן השעשועים סיפור
על עץ ואדם
וזה עיקר לשונו:
נוטע אדם עץ
ומיד קרוי הוא
בעליונים ובתחתונים
"נוטע"
ודומה הוא כמטיל עוגן חי באדמה
לעורר חיים באדמה
שידמו ויבטיחו גם את חייו שלו
חייו שמעל פני האדמה
והנה ברית כרותה בין העץ והנוטע
כשהנוטע שמח, שמח אף העץ
וכשהנוטע עצוב, עצוב אף העץ
וכך, כל אימת שהנוטע משקהו
את העץ מים
העץ מוליך חרישית לאוזניו
רזין טמירים,
שעוף השמים מוליך את הקול
ועץ השדה ישיח להם
לבני האדם ברזין
וכשמגיע הנוטע לפרקו
ומביא זוגתו לעץ להיותם
תחת העץ.
יוצא העץ מענפיו
מתעבר להשיא עיצה יעוצה
להיותם תמיד בגזע אחד
גם אם אפור הוא
אפור הצבע
ובחלוף הימים
כשמוסיף ומביא הנוטע גם
את פרי חלציו - ילדיו
לשחק בו בעץ
ולחבקו בטיפוסי טיפוחין
מצהיל העץ צמרתו
ויוצא במחול משחקים ממש
להפיח נמרצות בעורקיו
להכפיל מכאן ואילך פירותיו
כהנה וכהנה
וכשחלילה גווע הנוטע
ונוטה הוא למות
משיר העץ את כל עלעליו
כגשם של דמעות
הנישא ברוח
כזר פזור של שלכת
עלי קברו הטרי
והיספד חרישי אילם
נישא ברוח
להיות הנוטע,
נטוע עתה בים הנצח
והוא העץ נותר גלמוד
לבכות מר גורלו
להיותו יושב בדד [או עומד]
שבעים ושבעה
להיותו מייחל נואשות שוב
לעוד אדם
כי האדם עץ השדה
והעץ חי אך בו באדם
להיותו עצוב ושמח
עימו
