חכם אבל שכחת דבר אחד...
שאנחנו בהתחלה צומחים פורחים ועולים ורק אחר כך נובלים ונופלים...
אז בהתחלה אנו חיים מהם ואותם ורק אחר כך בא המוות אחרי שכבר אין טעם להילחם במחלה כי כבר עשינו את כל מה שיכולנו לתת לעולם והיינו צריכים לתת. וזו השליחות שלנו...
בהצלחה.
חיים יפים.
בת מלך... :)
[ליצירה]
תגובה
פסימי מידי, קודר לטעמי.
המרפא ישנו,
עבודה ה'.
השאלה היא האם תוכל להגיע אליו ולזכות לחיות בו...
שהרי התורה היא תורת חיים.
[ליצירה]
[ליצירה]
חכם אבל שכחת דבר אחד...
שאנחנו בהתחלה צומחים פורחים ועולים ורק אחר כך נובלים ונופלים...
אז בהתחלה אנו חיים מהם ואותם ורק אחר כך בא המוות אחרי שכבר אין טעם להילחם במחלה כי כבר עשינו את כל מה שיכולנו לתת לעולם והיינו צריכים לתת. וזו השליחות שלנו...
בהצלחה.
חיים יפים.
בת מלך... :)
[ליצירה]
אמאל'ה, מה?
נסתם מעיין מילותיך רן? זה כל מה שיש לך לאמר בנושא? אני יודע שזה מפחיד, אבל זה לא יעזור לאף אחד. לערבים זה לא ממש משנה אם אתה יהודי גא ובוטח בבורא או בחור טוב עדין ופחדן. הם הורגים.
[ליצירה]
אח, יאיר,
בתחילה גם אני הקטן חשבתי שהיצירה נגמרת קצר מדי. אבל אז, כמו רצועה אלסטית שנמתחה והתיזה אותי חזרה, קלטתי שהסיום אינו רק סוף. הוא ה-סוף. יהודי השתחווה לצלם.
"ויקם מתוך העדה, ויקח רמח בידו"
"ויכפר על בני ישראל"
[ליצירה]
מה אומר,
אוי ואבוי, אוי ואבוי! אלימות במשפחה... את פוגעת בול, טלי, כל פעם מחדש.
ילד, אני לא יודע מה נפל עליך. אני מקווה שתסלח לי, אבל מי אתה בכלל?! אולי במקום לנסות ולהבין יותר טוב מהיוצרת מה היא היתה אמורה לרצות לכתוב, תנסה להבין מה היא אמרה בעצם. לפעמים מה שיוצא הוא לא מה שתכננו, אלא מה שבאמת היה לנו חשוב להגיד. להביע. להראות מעצמנו.
[ליצירה]
אז ככה...
הנעל מכה שוב, מה? מעניינת אותי אבל, דווקא הקונוטציה המעניינת של הכותרת: "שלום לתמימות, (למדתי גם אני לשקר)". כי אם התכוונת לשיר המצויין הזה של רונית שחר, היצירה מקבלת תפנית שונה לחלוטין, לא?
[ליצירה]
תגובות