אותו הבוקר היה יום אביבי יפה
השמש היתה ממש נעימה ומלטפת
בוקר שכזה היה משרה על סבא משה
אוירה מיוחדת היה מתעורר בו
יותר רצון לתקן דברים
לעשות חיבורים חדשים
שעוזרים לטבע ולכל מיני אנשים
וכך ניגש הסבא משה בחדווה,
לערימת הדברים
חשב וחשב מה מהם יוצרים
איזה תיקון בהם עושים
או מה הפעם, מהם בונים.
עד שלבסוף הבזיק במוחו הרעיון
נבנה מהם שובך בקצה הגינה.
לא , לא שובך ליונים
אלא דווקא לעורבים.
לאותם העורבים השחורים
שתמיד על הגג עומדים
ושכל פעם שסבא משה
מאכיל את החתולים
צורחים הם וצורחים
כאילו אומרים:
היי סבא משה
מה איתנו.
גם לנו מגיע כל מיני
מאכלים.
וכך בעמל רב
ובעזרת שריריו של הבן היקר שאול
הוקם השובך, גבוה ויפה
וכשסבתא שולמית שאלה בתמיהה
מה זה ?
השיב לה הסבא משה בחיוך
פונדק העורבים.
