סודו של נחש הנחושת
על האדם נאמר :
"כי עפר אתה..."
ועל הנחש נאמר:
"ועפר תאכל כל ימי חייך"
והנה כי כן בהשוואה זו
מוצבת לפנינו לכאורה כמזהירה
המשוואה הפשוטה המתבקשת :
אדם שיורד לשפל עד עפר הוא כבר בחזקת "עפר" [ניגזר דינו למיתה]
ואזיי מימלא הופך הוא כ"עפר" כאמור
פוטנציאל רלוונתי למאכל הנחש [בנשיכת הנחש טועם הוא את דמו].
הנה כי כן כשבני ישראל במקום לקיים לפחות הכרת הטוב
שבמדבר נפטרו למעשה מאותה ה"קללה"
של ובזיעת אפך תאכל לחם.
שקיבלו לחם מהשמיים.
כי אז הפרו וחללו הם למעשה גם את כל אותו ההסדר
בעקבות חטא גן העדן
ומשהופר כאמור ההסדר על ידי האדם.
קם הנחש ומרים ראש לטעון מדוע שרק לגביי יתקיים אותו ההסדר.
מדוע במקרה זה תתקיים הקללה רק לגביי
לאכול כל חיי אך עפר
ואז נענה כאמור ברשות
להשתלח באדם .
במקום כרגיל לאכול אך חול
אוכל וטועם הוא סוף סוף גם מבשר או מדם האדם.
ומכאן גם אולי יובן פשרו גם של נחש הנחושת .
כתרופה רלוונתית לאותה ההפרה של ההסדר הבראשיתי.
משהורם הנחש על נס כ,נחושת,
להביע את נחישותינו לשוב בתשובה תרתי משמע .
גם לשוב להסדר שבגירוש מגן העדן .
כלומר שההסדר ישוב למכונו ותקנו :
שהנחש שישוב לקללתו לאכול אך חול
והאדם ישוב לפחות להעריך במדבר
את הלחם הקל מהשמיים.
ברגע שנשוך הנחש הביט על נחש הנחושת .
ובתודעתו התחוללה אותה התפנית והתשובה .
כי אז מימילא הארס שבגופו כאילו נוטרל.
כאילו קיבל הוא נסיוב רוחני המנטרל כאמור את הארס
והוא שב לחיות .
שב מלהיותו "עפר" כמאכל פוטנציאלי .
הרלוונתי לנחש.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת.
אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
