בס"ד.
" מתאוננים"
במילת הצירוף "מתאוננים", גלומים למעשה שתי מילים שלכתחילה צירופם יחדיו, נועד לצורך פונקציונאלי חיובי בעיקרו. לעדן את הביטוי "תאווה" ולשעבדו לכאורה לצורך חיובי : "און" ,עם ובתוספת, הערך המוסף הכללי של "תלונה" ,שיש בה לכאורה מין ההצדקה.
הנה כי כן, העם ניסו ליצור הרושם, כי ביסוד תלונתם, קיימת דרישת צורך לגיטימית .
מותר לכאורה להתאוות, במובן של רצון לאגור כח : "און", כדי להטיב לשרוד במסע הארוך במדבר.
אבל המשכו של הפסוק מגלה את ערוותם , "אוזן" ה´ מטיבה להבחין במנגינה המזויפת וברור כי מדובר יותר בתלונה המוסווית בצורך לכאורה לגיטימי של "און" למעשה בדרישה נטו ל "תאווה" ולכן כדבר הפסוק "ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה´".
ואכן בהמשכו של המקרא, התורה חוספת את המסווה ולאחר התוצאה הנוראה של "קברות התאווה", מדגישה התורה לאמור : "כי שם קברו את העם המתאווים".
הנה כי כן מהמילה : "מתאוננים" ,
נשר ה"און" המזויף ונותר רק :
"מתאווים"
"והאספסוף"
בניגוד לרושם הראשוני המתקבל, "האספסוף", בהקשר של פרשתינו ובהמשך ל"מתאוננים", אינם השוליים : "קצה העם" [ כמו המתאוננים], אלא דווקא ראשיו האליטה שלו.
כשהראשונים ה"מתאוננים", "מיצו" עצמם בתלונותם והאש אכלה בהם עד כי שקעה. התעוררו מיד האספסוף להעצים שוב את התלונות, ללבות שוב את האש והפעם אף ללא כל מסווה ובביטוי בוטה וישיר לאמור : "התאוו תאווה" - לשם תאווה.
התמוטטות ההנהגה כאמור, היא אשר הובילה לבדידות נוראה של משה בצמרת, עד כי הוא למעשה קרס"
אם כן ,האספסוף היו אלה אסופי חרפה אנוכיים אשר עסקו תדיר "באסיף" של אין סוף והכל לסף ביתם.
כאמור, במצב שכזה, כשגם הנהגת העם שטופה ועסוקה אך בהוויה של תאווה. משה מתפרץ וקובל שאינו יכול יותר לשאת את העם הזה "לבדו" . ומיד בא המענה של ההשגחה : "אספה לי שבעים איש...."
הנה כי כן, כנגד ה"אספסוף", "אספה" לי, דגש על "לי", שיהיו ראויים יותר "לי" ולא כאלה האספסוף האוספים אך לביתם ואשר היו נאמנים אך לעצמם
"הדדים" , תואמי הצביה "שני שדיך..."
,בפרשת בעלותך, כשבני ישראל מגדישים את הסאה עד כדי הביזיון, שכל העם בוכה למשפחותיו "איש פתח אוהלו" ומנהיגהם נופלים לתהום של תאווה אנוכית כאמור, משה כאמור קורס. הבדידות בצמרת הכריעה אותו והוא מטיח דברים אמוציונאליים קשים בין השאר הוא נזקק למטאפורה של "אומן" ו"יונק""האנכי הריתי את העם הזה. אם אנוכי ילידתיהו".
"כאשר ישא האומן את היונק".
והקב"ה השיבו באותה המטאפורה.
הכין לו הפתעה באותו הכיוון, משהותיר לו במחנה את "תאומי הצביה" את שני "הדדים" : את "אל- דד" ו "מי-דד".
לאמור: אתה משה, מתלונן על הריון קשה ועל חוסר יכולת להמשיך ל"הניק" לבד את העם הזה . כי א, חייך, שני ה"דדים" האלטרנטיביים, כבר נמצאים במחנ וכבר נכנסו לפעולה. והם החלו ל"הניק" - להתנבא
"אלדד" שמניק "אלוקות" ו"מידד" שמניק "מים" של תורה.
והיפה שבדברים, שהתבטאותו של יהושוע בהמשך : "אדוני משה כלאם" תואמת לכאורה לרוח הדברים:
משום ,שהם משמשים בפונקציה של "כל - אם" -אם מושלמת על שני דדיה, כלומר בפוטנציה מלאה של אם המניקה והיא בלבד ולך משה מה יוותר .
על כן, כנגד "יומרתם" - "כל- אם",
כאמור "כלאם" בבית הסוהר.
ה"נונים" ההפוכים סוגרים מבנה של : "בית שלישי
בפרשת בעלותך מצויה תעלומה , שני פסוקים בלבד יחודיים עד למאד ואשר חז"ל אומרים עליהם שהם בבחינת, ספר או חומש לעצמם, מותחמים קדם ואחור בשני אותיות : "נונים" הפוכים .
הנונים ההפוכים באים לרמז על פוטנציאל גלום של סגירת מבנה והמרמז על בית שלישי .
ואכן בגאולת הקץ של בית שלישי פרקי ההסטוריה מחייבים לשכתב ספר וחומש יחודי נוסף . ושני הפסוקים שבתווך בין שני הנונים מרמזים על אורינטציית יסוד שצריכה להשליך ולהכתיב את מהלך חיינו במיוחד בימים אלה.
כאן המקום לצטט את הפסוקים כאמור :
"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה´ ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך. ובנוחה יאמר שובה ה´ רבבות אלפי ישראל"
כשהארון נוסע לארץ ישראל, ניתנת הרשות ל"משה" שבכל דור, לצוות על ה´ : לאמור "קומה ה´...."
אך בסופו של דבר, כשהתורה כבר "נוחלת" בארץ ולו גם בחלק ממנה, משקל בכובד נוטה לכיוון אחר. מד המטוטלת, נד מ"הארץ" ל"עם"
ל : "שובה ה´ רבבות אלפי ישראל".
לנועם של תפילה, ל"שובם" של כלל ישראל פיזית ורוחנית.
במילים אחרות, יש עת לקדש מלחמה על הארץ ויש עת לשוב ולהתרכז בעם : באחדות ובאהבת כלל ישראל ואפילו באהבת חינם .
מכאן ברור, שמרכז התהליך והדינאמיקה הרובצים לפתחנו כאתגר תורני, מהמעלה הראשונה, הינו חיבור הנונים לכלל מבנה מוצק וסגור. לקוממם אל נכון את הבית השלישי, כשעיקר תוכנו ומהותו הינה האחדות הפנימית
לשאלה למה דווקא בחרה התורה באותיות "נון" , הרי שבבנוסף לסגולתם הגאומטרית שהם כשניים משלימים ריבוע, אלא שהם גם עיקר מהותו של המושג "בנין" בניה בשני "נונים". בנין איתן של "עדי -עד.
הנונים ההפוכים גם מסמלים חורבנם של שני בתים ראשון ושני ומשימת האתגר השמורה לנו ליטול יוזמה וב"לקחיהם" של שני הבתים החרבים [בעיקר אהבת חינם] לבנות איתן ונכון את הבית השלישי
דומה, שיותר מכל עת, אנו נמצאים עתה בעידן של : "ובנוחה ...".
כולנו צריכים לעשות הכל, שחלילה לא נשחק לידיו של השטן וניפול שוב בניסיון הנורא של שינאת חינם.
גם אם נדמה, כי אנו "מקריבים" את הארץ על מזבח האחדות של כלל ישראל, זה בדיוק נסיונה הגדול של העת המיוחדת הזו.
לא בכדי גם הנביא ישעיה אומר על אותו המשקל ממש :
"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"
בסופו של דבר , פדיון ארץ ישראל, הינה תולדה של משפט שמיים וכשם שנסי ניסים במלחמת ששת הימים ירשנו חלק גדול ממנה ,[ובהתנתקות גורשנו ממנה] כך אם נעמוד בניסיון האמור ,נזכה שוב, בהמשך לעוד ניסים רבים וארץ ישראל תושב אלינו.
בינתיים, אנו חייבים לעמוד בניסיון של :
"ושביה בצדקה"
נ.ב - באתר התפרסם גם "שיר" תחת הכותרת "כשקרסתי / משה רעיא מהימנא" ראוי לקרוא את שניהם יחדיו.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של נחת או קורת רוח , אנא חמישה לצדקה
