פס שחור מימין, אחד משמאל, להזהר, לא לצאת מהקווים. לבן דק מעל השחור, עכשיו, בלמטה, למרוח בחום אדמדם, לתחום בעפרון ו... הנה, מושלם. הנני מוכנה ומזומנה לשמח חתן וכלה. אתם בטח חושבים שזה עניין פשוט כל ה..לשמח הזה. אבל כשמגיעים לחתונה הביליון כל העסק מתחיל לעלות על העצבים. מה עושים? מאחר ובנסיון רב זיכני אלוקים, החלטתי כמו כולם, להתמודד במשחק הדתיים. וככה זה הולך, מוכנים? שלוש ארבע ו... הכל מתחיל ביום בהיר אחד, מגיעה מעטפה מאוירת "לכבוד גברת איילה השלוחה ובן זוגה שיחיה" ואתה יודע, שבאותה שניה נרשמת בעל כורחך להתמודד.. עוצמים את העיניים, לוקחים נשימה עמוקה. המשימה הראשונה היא לנסות לנחש. האם יוסי נושא את בחירת ליבו או האם סוניה הכלה היא לא אחרת מאשר בתולה מהוללה? הלכתי על בתולה מהוללה, מה כבר יש לי להפסיד? ואכן, פספסתי בענק! יוסי מסתבר, נרו יאיר! נו, כבר התחלתי ברגל שמאל. לא נורא נשקיע יותר להבא. בהמשך המשחק, עלינו לתכנן את צעדינו בקפידה. ומאחר והטקסט לא משאיר מקום לספק-"לבוש צנוע יהלום את הארוע", לא נותר לי אלא ללבוש את האוהל המשפחתי הזמין ביותר. וכך, השבוע חולף, וביום המיוחל, לאחר ויכוחים סוערים, אבא מנדב את ריכבו לנסיעה לכיוון קצה העולם השלישי. (דרך אגב, עובדה ידועה היא כי חתונה חייבת להתקיים בחור הנידח ביותר, אחרת, היא לא נחשבת כלל לחתונה) אוספים כמה שיותר טרמפיסטיות (עדיף גם טרמפיסטים- שיכוונו אם לא נדע איפה אנחנו לכל הרוחות...) ולבסוף, מגיעים לזירה. כשמגיעים, חשוב לתפוס מקום טוב בהתחלה ליד הכלה המהוללה, לאחל לה את כל המזל שבעולם, לשרבב את שמי לרשימת הרווקות באין מפריע ולבקש בעדינות של לביאה שזה עתה המליטה ברכה לזיווג ולבנים זכרים שיחיו.. אך כאן, לצערינו, לא מסתיים העסק. אם בחתונה אשכנזית עסקינן, רוב הסיכויים הוא שבשלב זה עלי לחפש את שמי בין אלפי הפתקים בכניסה. זה הזמן לראות עד כמה הכלה באמת אוהבת אותך... מה עלה בגורל- איפה הפתק ממוקם, ויותר חשוב - ליד מי.. למי שעדיין לא בעניינים, חתונות הן המקום האידיאלי לשידוכים. ומאחר והזוג הנישא לא רוצה להיות לבד במערכה, הם ינסו עד הרגע האחרון לגרור איתם כמה שיותר שותפים מתאימים. ולכן, שימו לב ה י ט ב היכן אתם משובצים. ואכן (5 נקודות)ניחושי קלע למטרה - הכלה ממש שונאת אותי(עוד מגן רינה כשגנבתי לה ת'תור בלהיות אמא של שבת) - אני בשולחן הרווקים.. משמע, שנגזר עלי במהלך ערב שלם לנהוג בעדינות מופגנת ואדישות מתוחה. ואם אפשר לצרף ל"תעביר בבקשה את החומוס" מצמוץ עיניים חינני - מה טוב חלקנו. אחרי החופה בה התאמצנו להזיל דמעה (כל דמעה מזכה את הרגשן\ית ב3 נקודות) מתקיימת ההתנפלות המסורתית על החלה, המלווה בשירה סוערת צורמת ומזייפת להפליא של החתן המאוהב המנסה להקדיש שיר רומנטי במיוחד לבחירת ליבו. ואז, בדיוק בזמן, יוצא המקצה העיקרי לערב. גבירותי ורבותי, זהו המשחק הנודע "תפוס את הכלה"! למי שלא בקיא בטקס, בחתונות דתיות יש תחרות פתיחת מעגלים, יש לפתוח כמה שיותר מעגלים בבת אחת - אם אתה רואה שסופסוף יש איזה ריקוד שמסתדר לכולם - פתח מעגל חדש ומבולגן ורצוי כמובן, שיהיה כמה שיותר קרוב לכלה. אך בזה לא תמה המשימה - המטרה העיקרית של הערב היא לשרוד בריקוד סולו עם הכלה במשך 27 שניות שלמות. עלי לציין, שבאותו הערב הייתי ממש קרובה לניצחון מוחץ, עד אותו רגע... לפתע, התחילה להתנגן לה מנגינה תוגה, כולם מסביבי יצרו מעגל ואיחדו כוחות נגדי, ובבת אחת התחילו לשיר "רחם רחם רחם..." בלה בלה בלה בלה, ופתאום קלטתי, שאני באמצע המעגל, עם הגביע המיוחל! עמדתי במרכז עם הכלה, אבל... לא היה לי מושג וחצי מה הן מילות השיר המבאס...כל כך קרוב, אבל כלכך רחוק... בצער רב וביגון קודר על הנצחון שחמק לו מבין האצבעות הגעתי לביתי, עייפה ומאוכזבת. הדלקתי את המנורה הקטנה שעמדה לה ככה סתם ליד המיטה, ואז, כאילו כלום הערב לא קרה.. ראיתי אותה מונחת שם על השידה - האות המבשרת על הסיבוב הבא...