בס"ד.

    פרשת פרה אדומה , יותר משהיא באה להסדיר טהרת טמאי מתים . היא באה להראות כי כל נגיעה אחרת אקטיבית בנפש האדם במובן השלילי של אובדנה, החל מהריגה ברשלנות פושעת ועד לרצח במזיד, הרי שהיא מעבר לכל מהות מתקנת אפשרית.  מחוץ לחוקות היקום וחוקת התורה. מחוץ לכל המהותה החיובית של הבריאה.

 לכן, נמצא בפרשה זו שפע של אלמנטים המזכירים את הבריאה ואף נמצא בה היקש בין "חוקת התורה "ל"חוקת העולם".

היסוד הבסיסי של "שבעה ימים", לא בכדי שולט בה. וכן דווקא היום השלישי שבו כידוע נכפל ה"כי טוב"].

 אך, כפי שנווכח גם בהמשך. כל מהותה של "פרה אדומה" היא התגלמות היסוד הדומננטי שבבריאה : "החיים".

  אם כן, כל פרשת פרה אדומה , לא באה אלא לומר כי הריגת אדם וודאי רצח היא למעשה, שבירת כלים ללא כל אפשרות לתקנה אפשרית. באקט כאמור, יש משום  ניתוץ חוקת התורה וחילול חוקת העולם כאמור .

שהרי העולם לחיים נברא ל"פריה ורביה" ולא חלילה לההפך וגם התורה יסודה "וחי בהם" ו"בחרת בחיים" קדושת החיים , שהיא מעל הכל.

  אם כן, באה התורה בפרשה זו, בהתיחסות רק לשולי האפשרי, שיש לו תקנה,  לפסול למעשה, מכל וכל כל עיקרו האחר והנורא של ה"מוות".

 רק לטמאי מתים, שנגיעתם הינה נגיעה שולית אגבית יש דרך ומוצא להסיר מאיתם את אותה נקודת טומאה של המוות שדבקה בהם ואשר עשויה להעיב על מהלך חייהם בהמשך . רק להם יש תקנה של הטהרות .

לכל השאר כאמור, לאלה שתרמו אקטיבית לתופעת המוות עלי אדמות, אין למעשה כל תקנה.

 הם שפרצו שני מסגרות אושויותו של היקום ["חוקת התורה" ו"חוקת העולם"] .אין יותר מסגרת אפשרית  לשוב לחיים פיזיים בעולם ולחיים רוחניים של תורה .

 אם כן, מדוע דווקא "פרה אדומה".

 יש כאן גם בסיס רעיוני עמוק, למה שנראה גם בהמשך בענין "פרה ערופה בנחל".

 הפרה כשמה ממש, הינה לכאורה, סמל של טבע "לפריון" ל"פריה ורביה " של "פרו ורבו". היא כביכול, מגדר הגדרתה כאמור, אנתי תיזה למוות ולאובדן של חיים .

 היא סמל של חיותו של העולם.  וה"אדומה" היא ביטוי חיובי לדם האדם הנולד כנגד שפיכת דם האדם המת שבמיתתו יצר מין אנרגיה שלילת  שמחלחלת מבלי משים בנפש האדם שבא במגע  ואשר עלולה לשמש מעכב או חסם בפני חיים זורמים ושוטפים.

 אם כן,  במה, יש בו, גם סמלית וגם רעיונית, להעביר את אותו "כתם" רוחני שהמוות הצליח להדביק בתודעתינו.

 רק באותם טיפות של מים, שבהם מהול אפר מלשון "רפא" של "פרה אדומה"  של פריה חיובית וצבע אדום של דם של חיים כנגד אותו הדם שנגוז בעצם המוות.

 אם כן "אפר" אינו אלא "רפא" ורישומייו של דם המוות נמחה במים חיים שבהם יש צבע אדום של חיים חדשים של פריה ורביה.

אותה עוגמת הנפש, שנוצרת במודע או שלא במודע מעצם נגיעתינו זו או אחרת במוות ואשר יוצרת כך או אחרת ניוון מסויים בנשמה, מתרפאים אך בטיפות של חיים נגדיות: של תקווה ללידה חדשה וחיים חדשים

 והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה