אני לא יודעת למה דווקא אתה נכנסת לתוך חיי. באותה המידה יכול היה להיכנס כל אחד אחר, אבל יד רמה קבעה שככה יתגלגלו הדברים. אני מאמינה שלכל דבר שקורה לי יש סיבה, לרוב היא לא ממש ידועה לי ואני בתור אדם סקרן משתגעת מהמחשבות, אבל האמונה הזאת עוזרת לי להתמודד עם הדברים שפוקדים אותי וטוב לי ככה. כשראיתי אותך בפעם הראשונה משהו עמוק בפנים אמר לי שזאת לא תהיה הפעם האחרונה ובאמת אחרי זמן לא רב, ושוב מסיבות שממש לא מובנות לי עד היום, נפגשנו שוב. האמת שלפני שנפגשנו בפעם השניה הראש והלב שלי לא היו תמימי דעים. הלב היה סקרן ורצה לדעת למה הוא נמשך אליך דווקא מכולם, הראש אמר שזאת תהיה טעות שאני אצטער עליה יותר מאוחר. וכמו בהרבה מקרים גם הפעם הלב ניצח ושמחת הראש לא איחרה לבוא. אני לא יודעת למה אני לא מסוגלת לבטוח בך ולהאמין לך. אני פשוט לא מסוגלת. בכל פעם שאני מדברת איתך אני מרגישה כאילו אתה מסתתר מאחורי חומה גבוהה וגדולה שאף אחד לא יכול לפרוץ ובכל פעם אני מנסה לשווא למצוא פירצה בחומה הזאת ואולי לנסות להבין מה אתה רוצה ממני, מהקשר המוזר הזה שיש ביננו. זה לא שאין לי ידידים להיפך, לפעמים אני חושבת שיש לי יותר מדי, אבל מה שיש ביננו זאת אפילו לא ידידות. קשר מוזר שכזה - כשאתה נזכר אתה מתקשר. כשאני לא יכולה עוד, אני שולחת הודעה. לפני חודש כמעט שכבר החלטתי שזהו נמאס לי לחשוב עליך, עלינו, נזכרת להתקשר ואני קפצתי על ההזדמנות וניסיתי לגרום לך ובין השאר לי לשבת ולדבר על זה, על הקשר הזה, אבל אתה כרגיל נעלמת כלעומת שבאת ויותר לא שמעתי ממך. אם לא הייתי שומעת עליך היה לי הרבה יותר קל לשכוח, אבל כמו תמיד במתכוון או שלא אתה חוזר לתוך חיי ויוצר בהם מערבולות. הראש בכל פעם צוחק מחדש, והלב בוכה חרישית על סקרנותו. אני מנסה לשכוח ומקווה שאם הזמן זה באמת יקרה, למרות שאני גם יודעת שאת התפקיד שלך בחיים שלי כנראה עוד לא סיימת. אדם חכם אמר פעם שאם פוגשים אדם במשך החיים הוא חלק מהם כי אחרת לא היית פוגש בו... אם היית יודע כמה פעמים נפרדתי ממך מאז שהכרתי אותך... אז להתראות. עד לפעם הבאה שתתקשר...