קבוצת אנשים יושבים במעגל
מדברים על...
המבט מתיישר
לתוכי הוא חודר
מנסה לשווא לנחש
את אשר מתרחש
שם בתוך העמוק
שנמצא כל כך רחוק
תוהה מה הוא היה אומר
אם העיניים היו יכולות לדבר...
[ליצירה]
אני אוהבת את השירים האלה שלך...
אולי כי אני מקוה שמישהו יכתוב גם לי פעם שירים כאלה...
הייתי מחליפה את שתי השורות האחרונות כדי שזה לא יהיה חרוזי מדי... את ה"עולם חדש" עם "אוכל לבנות".
ואל תדאג,
היא תבוא :)
[ליצירה]
:)
קצת מפריע לי שהמילה תודה חוזרת כל כך הרבה פעמים... ברור שהיא העיקר ומבינים את זה גם מהכותרת של השיר.
אולי תנסה להשאיר אותה רק בתחילת השיר ובסופו...
הרעיון בכלליות ממש יפה וזה באמת משהו שלפעמים אנחנו לא עושים מספיק... להודות...
[ליצירה]
וואוו
מצטערת על התגובה המאוחרת אבל רק עכשיו ראיתי את התגובות שלכם :)
אוקיי...
לא באתי ללעוג לשום דבר חו"ח, גם לא למדתי את הדברים לעומק בשביל להגיע למצב שאני לא מסכימה איתם וגם אם לא הייתי מסכימה לא הייתי לועגת.
ולשיר עצמו...
ממש קשה לי להסביר את עצמי אבל אני אנסה בכל זאת.
השיר מדבר על אישה שהתחתנה, היא ובעלה בנו בית, הבעל מת והיא המשיכה הלאה.
השיר הוא אירוני כי הבעל הוא בעצם זה שלוקח ומחליט כביכול אבל האישה היא זאת שנשארת וצריכה להמשיך הלאה.
אני מקווה שזה עזר להבין קצת ואם לא אז תגידו ואני אנסה להסביר את זה שוב :)
ותודה...
תגובות