מזמן לא הייתי במצב המשוגע הזה שקוראים לו לכתוב
לא הנחתי לבטן לגאות ולגעוש
אני כבר מכורה נקייה
מן המילים
פעם הייתי במוסד:
של גמילה מכאב. מזכרון העבר, מקיצוניות.
עכשיו אני רואה סרטים בעיניי רוחי
סוסים חולפים ואנשים
פתאום פחד משליטה
פתאום פחד מאיבוד
לפעמים צריך, מתוך הנקיות
לכתוב את המצב
בעיניים פקוחות לרווחה
לרשום טבע דומם
לרשום שירים על שפת מדרכה
ורגע לפני שחוצים את הכביש:
להביט.
לראות שם עתיד. וראיתי אותך.
כן, פשוט ודל. לא יפה במיוחד
הגיבור הקולנועי החדש:
לא ברקים ורעמים
רק הרגשה נוחה
לשבת יחד ולצפות בתכשיטים
של אהבה זולה
ולדעת
שלדעת
אחד את השני
בקול דממה דקה
---
סוסים צונפים בחצרי מחכים
לשאת אותנו לעבר השקיעה
איך אפתח בפניך את השערים איך
אגלה לך את עברי
איך
ארים אותי אליך ואותך אליי
תגובות