אני לא יודעת מה אתה עוד רוצה שאני אעשה,

אני מנסה להכנס לתבנית שיש לך בראש,

איך אני צריכה להראות.

מקלפת מעצמי עוד שכבה ועוד אחת.

עוד מעט נגיע לחומות ומשם ללב הדרך קצרה.

אני מנסה להשאיר אותך עוד קצת בחוץ,

למזער את הפגיעה,

אבל החצים שלך פוגעים ישר למטרה בלי לפספס,

במרכז הנקודה האדומה.

אתה לא משאיר לי אפשרות לסגת,

בלי פשרות או התפשרויות.

הכל שחור או לבן,

בלי אפור באמצע.

לבן או שחור,

כמו חולה של מניה דיפרסיה.

אני רוצה לצעוק עליך,

להוציא אותך מהשלוה שאתה תמיד נמצא בה.

איך אתה תמיד כל כך סגור על הלבן שלך

ואני תמיד על השחור...