בס"ד.
דומה שפרשה זו, לא נדרשה כל צורכה.
היה לו למקרא לכתחילה לכנותה פרשת : "ואתה". להדגיש עיקר עיקרם של דברים .
אלא שמשה ביקש להרחיק מעצמו כל כותרת של פרשה ואפילו בלשון נוכח .
ומה עוד שביקש שלקחה יהא לדורות לכלל מנהיגיהם של ישראל בכל דור ודור והכותרת "ואתה", יכול לכאורה, שהיתה משמשת עילה למי לומר : לו ולדורו בלבד.
אם כן : "ואתה תצווה" דגש על "ואתה" לא פחות ואולי יותר, מאשר על "תצווה".
בניגוד לכאורה, ל"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" שבפרשה הקודמת .
הפעם השוני הוא גם ב : "ויקחו אילך", לעומת "ויקחו לי", להראות ולהדגיש את החידוש, העיקר והנצחי, שבזה - בפרשתינו, לעומת הטפל והזמני יחסית שבפרשת תרומה.
במילים אחרות, העיקר הוא, לא התרומה החד פעמית "ל"י לבניית המשכן, שלגביה המינוח הינו כמעט בלתי מחייב : "דבר אל בני ישראל". העיקר הוא האור הפנימי המקרין החוצה, אותה המהות הרוחנית, המכונה גם בפרשה הקודמת "מקדש".
העיקר הוא ,ש"אתה", כמנהיגם של בני ישראל, מצווה לדאוג שלעולם לא תהא המהות הפנימית הרוחנית של המשכן, כמי שמקרינה ומשדרת חלילה "חושך", כמי שאינה משתכללת לכלל אותו אור רוחני המכונה כאמור גם : "מקדש".
על כן" ואתה", כסמל לכל מנהיג ומנהיג שבכל דור ודור: מצווה לצוות תדיר להעלות נר תמיד, להאיר תמיד את עולמו של הקב"ה ודווקא, מתוך ההויה הפנימית של ה"מקדש החוצה".
אומנם הקב"ה ברא עולמו ונטע בתוכו : "ויהי אור" .
אבל אותו האור הפיזי, מסוייג היה, שהרי לא בכדי קרא לו אך "יום".
על מנהיגי ישראל שבכל דור ודור שהם בכלל : "ואתה" הוטל, לדאוג דווקא להאיר את ה"לילה" שבעולם ,את אותם הפינות החשוכות שבחיינו ובחיי האנושות כולה.
אם כן, כל רועה בישראל שבכל דור ודור, מצווה ברמת מחויבות מוחלטת ואישית [ויקחו אילך" נאמר - ולא ישירות לאהרון] לדאוג תדיר ל"נר תמיד".
ודוק להשלים את אורה של שמש הבריאה, מ"ערב עד בוקר", עת החשכה יורדת לעולם".
מכאן "ברא" ומכאן "לעשות".אותה שלימות הרמונית נכספת
ולא עוד , שטעות לחשוב ש"אור" זה צריך שיהא מיוחד אך לישראל . אלא הוא לעולם כולו, שהרי ה"לילה" יורד על כולם.
מנהיג ורועה רוחני בישראל, שאינו מפנים עקרונות יסוד אלה, אין הוא בכלל : "ואתה".
ועוד, אם הוא כסבור, שהאור שבידו להאיר, הינו אך לישראל הוא מקיים לכל היותר " נר" אבל לא "תמיד" [האור האנושי המוסף צריך שיהא זהה ומשלים לאור הבריאה כאמור, שהוא כידוע נחלת הכל].
המאורות ברקיע השמיים נבראו "להאיר" על הארץ" והחידוש הוא, שיש גם צורך באור משלים נוסף - אור רוחני - ערכי.
ה"מאורות" האנושיים, נצטוו על כן, להאיר מתוכה של הארץ ואליה.
והם בכלל "מאורות" קטנים" ,שאמורים להאיר כאמור את ה"לילה" את "ערוותה" של האנושות כולה.
