בס"ד
דרוכה וקשובה לבכיותיו,
עוד נושרות כעלה דמעותיו.
אזכך היגון הקודר,
שישכח כאבו כאין זוכר.
אנא גְבוֹר! על עת מדכדכת,
דע כי אני הקטנה כאן תומכת.
זה הבן יקיר והבת הנאווה,
ליבי עימו כבול בכאבה.
על ראשם חולפת כאש להבה,
פוסעת אני במשעול האהבה.
סודי אשקוט אלחש ימים ,
אלו אשר במסתרים חבויים,
יטו אוזנם לקולות הרזים.
לא סרה תקוותי,
מלווה היא אותי.
לחיי אור ויושר מוסיפה,
כהוד הדר ויפעה.
זוהי תקוותי משוש אמוּנתי,
גנוזה בטוב אמיתי.
התואיל שוב להיות איתי?
