תָּמִיד הָיָה: הַמַּיִם וְהַמֶּלַח.

הַיָּם - לְיָם, וְיַבָּשָׁה , וְלֹא הָפַךְ

גַּלִּים שְׁקֵטִים הָמוּ בְּקֶצֶף רַךְ

פִּתּוּ לָשֶׁקֶת אֲדָמָה, אַךְ גְּבוּל הַחוֹל

בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט יַד-אָמָּן, הַחוּם וְהַכָּחֹל.

כִּי בְּלֵב-יָם הָיָה הַשֶּׁבֶר -

וְנִבְלְעוּ מֵימָיו בְּעֹמֶק לֹא נִתְפָּס

וְהַחַיִּים - חַיִּים; כְּמוֹ בְּסֵפֶר .

וְהַמֵּתִים עַל מִשְׁכָּבָם מֵאָז.

נִשְׁמַר כָּל גְּבוּל בְּ"לֹא תַּחְמֹד".

וּפֶתַע - נִסְדְּקוּ חוֹמוֹת

הַגַּל פָּרַץ הַכֹּל, שָׁטַף

סָחַף לָאֲנָשִׁים, פָּגַע - - בַּטַּף

וּבַחֲטָף, לָקוּ מְאוֹרִירות בִּינָה וָדַעַת.

כָּךְ, בְּלֹא בּוּשָׁה.

כֹּה טוֹב הָיָה, כֹּה רַע, בְּגַעַת

יָם בְּיַבָּשָׁה.

כִּי מֶה הָיָה?

הַיָּם רָאָה לְיַבָּשָׁה רַכָּה

פְּרָאִית! קְסוּמָה וּמִסְתּוֹרִית

רָאָה לָהּ, וַיִּסּוֹג אָחוֹר (חָצוּף) - - -

                                   וְאָז הִכָּה!

גָּלַל מֵימָיו בְּשֶׁצֶף גַּל קָרִיר

בְּזַעַז חַצִּיטְרִי לָבָן, קָצוּף

לִבְרַק הָרֶגַע הוּא נָגַע...

*    *    *

(בַּהַתְחָלָה דִּבְּרוּ עַל שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת

אַחַר עַל אֶלֶף, וְאַלְפַּיִם, וּרְבָבוֹת

לִבְסוֹף - זֶה אִישׁ אֶחָד, כִּמְעַט שֶׁמֵּת

וְזוֹ אִשָּׁה שֶׁלְּיָדוֹ, עַתָּה לוֹמְדָה לִחְיוֹת.)

*    *    *

דַּ"שׁ מִן הַיָּם. עַכְשָׁו יָרֹק טוּרְקִיז

וְדֵי רָגוּעַ.

הֲשָׁב לְאֵיתָנוֹ ? וְשֶׁמָּא רַק

כּוֹבֵשׁ עוֹד גַּעְגּוּעַ?

וַאֲנָשִׁים, כְּמוֹ לְהַרְגִּיז

עַל קַו הַחוֹף בָּנוּ סִכְרֵי עֲנָק, קִירוֹת שְׁתִיקָה

רַק לְהַסְתִּיר הַיֹּפִי מֵעֵינָיו

אַךְ הוּא רוֹאֶה... כֵּן, חָשׁ אֶת הַתְּשׁוּקָה

שֶׁל יַבָּשָׁה צְמֵאָה לְגַל נוֹסָף.

שֶׁיְּמוֹטֵט אֶת כָּל חוֹמוֹת - - -

שְׁטֻיּוֹת. זֶה צֵל סְכָרִים. צְלָלִית אֲרֶשֶׁת.

עַתָּה, הַיָּם שִׁקַּע נַפְשׁוֹ אֶל תְּהוֹמוֹת

   וְהַיַּבָּשָׁה

      מִתְיַבֶּשֶׁת