בס"ד.
האופק מכחיל את הגבעות
מדמה גן עדן הזוי
של כחול רך מלטף
והצהוב המבעבע של השקיעה
היורד אט אט
יוצר
מן חיבור כזה
בלתי אפשרי
של קדם ואחור
של אין ויש
של ארץ ושמים.
והנפש נשאבת
במן מגנט מהפנט
נלכדת בשבי השרירות
של הטבע הלופת
מטלטלת כזלזל
בחבטות של
קטבים מתקתקים
עדי שובה
מעורטלת
באותו האין הריקני
של
אבן שאין לה...
או גרגיר של..
וכך להמשיך
להטלטל.
בסבך הנצח
המתגלגל
משה אהרון
תגובות