בס"ד
אני זוכר, רגע מופלא
שבו הופעת את לפני
כמו חיזַיון אשר חלף
כְּמו גאון של יופי זך.
בתוך יגון מתיש חסר תקוה
בדאגה של חוסר מנוחה,
זמן רב שמעתי קול עדין
חלמתי על תווי פנים.
עברו שנים וסערת אימים
פיזרה החלומות הישנים,
נשכח מלב קולך עדין
תווי-פניך השמימיים.
כך בגלות ובקדרות של בית האסורים
עברו בחרש הימים שלי,
בלי א-לוהות או השראה,
ללא דמעות חיים ואהבה.
ואז לנשמה הגיעה ישועה
ושוב הנה הופעתְ,
כמו חיזַיון אשר חלף
כְּמו גאון של יופי זך.
ושוב הלב פועם עד רוויה
ושוב למענו הם קמו לתחיה
הא-לוהות, ההשראה,
חיים דמעות ואהבה.
א.ס. פושקין
