איזה לילה זה היה...

את פשוט כל כך שונה...

אחרי שהלכת היה לי כל כך כבד,

נוגע בעור הכל כך רך שלך,

ממש יכולתי לטבוע בתוכך.

נותרתי למטה בלי יכולת לזוז.

קופא למראך..

לאן שלא הפניתי את מבטי

את היית שם,

מביט לשם וידך המלטפת,

הגדולה, השולטת, לא יכול להתחמק

מנסה לשנות תנוחה ,

שוב ללא הצלחה..

משתלט בי תסכול,

אני איתך ועדיין כה משותק,

לא יכול לזוז,

בסוף הגיעה ההבנה -

את כנראה... 

 שמנה...

:-)

*בהחלט לא מבוסס על סיפור אמיתי