אני צועד לבדי.
באתי מהאזור שלי, מהמסע שלי, צועד על שביל נחמד.
לפתע ראיתי שביל משתלב ואת איתו, עליו, יפה כמו תמיד
מחייכת , שיער אסוף בגלגול מוזר צועדת ומביטה אליי
שנינו צועדים ולשנייה מסתכלים לפנים ורואים איחוד בשני השבילים
אושר גדול חדר ועטף. נכנס פנימה והשתולל
צבע את שנינו ומשך
והופ אנחנו נפגשים בצומת החיים,
מחזיקים יד ביד בוהן עוטפת בוהן אצבע משלבת אצבע
חיבוק של ידיים הרגשה של הקלה סוף סוף זה קרה...
היא כאן לצידי לידי, צועדים ביחד
פתאום הכל שונה...
האבנים בשביל נעימות לכפות הרגליים
הכל צבעוני ומרהיב
השמיים מתנהלים באופן איטי יותר, מחושב יותר,
חייכני יותר, הכל צבעוני יותר, אולי מזמין יותר...
נופים רחוקים כורעים, הרים מתקפלים
למראה כוחותינו , אני ואת ביחד ושום דבר מעבר
כוח שאין לתאר עוצמה שרק חיוך יסביר
חיוך שלך חודר עולמות נכנס אליי ישר להבנה
ואנחנו צועדים עולים בשביל צופים בנוף
יורדים בשביל ומשתכשכים בנחל
פונים עימו שמאלה וממשיכים ישר
פעם לכאן ופעם לכאן בקצב שלנו הולכים
מתעצמים מתבגרים מתהדקים
ידינו הפכו ליד אחת מוחנו למחשבה אחת
מתקדמים בשביל וצופים למרחב ורואים במרחק
פיצול נוסף
פיצול רחב , בחיוך נעים את ממשיכה לבדך
ואני לשלי.
האבנים אינם נעימות
ההרים אינם מתקפלים הנופים כבר לא כורעים
השמיים אינם מתנהלים... את כבר לא איתי...
אני צועד לבדי.
