במשך זמן מה לא נאמר דבר. אודליה לא חשה שהיא יכולה לנחם את חנה, וחנה לא רצתה להעיק על חברתה שנדמתה כעת כהלומת קרב. אולם לאחר מספר דקות, פצתה אודליה את פיה ואמרה: "אני לא רוצה להתווכח איתך על מה שאמרת, למרות שאני חושבת – ואולי בגלל שאני חושבת – שהדברים לא נאמרים בהגיון, אלא בגלל הכאב שלך. אני רק רוצה לומר לך, שאני תמיד אהיה פה מאחורייך. את יכולה מצידי להיות פאגאנית, ואני עדיין אתמוך בך. את חברה שלי, ואני אוהבת אותך, ושום דבר לא ישנה את זה." חנה חשה הקלה גדולה למשמע הדברים, ובהמשך הנסיעה שוחחו השתיים על הטיול. 

כשחזרו השתיים לדירתן, פנתה אודליה לחנה ואמרה:

-         "מה דעתך שנבלה את הערב יחד?"

-         "ברור שנבלה את הערב יחד. יש לך משהו אחר לעשות?!"

-         "האמת שיש איזה בחור... אז יש לי משהו אחר לעשות."

-         "ספרי על הבחור..."

-         "אין כל כך מה לספר. מרכזניק רחפן, חמוד, קצת שובניסט לצערי." – אמרה אודליה, והמשיכה – "היום אכלנו צהריים יחד."

-         "עשיתם מה?!"

-         "מה ששמעת."

-         "מה זאת אומרת? במסעדה?!" – תמהה חנה.

-         "לא, בישלתי לו עוף וספגטי."

-         "ושמת את הספגטי להתבשל מתחת לעוף, ככה שהוא יתבשל בכל המיצים שלו ויספוג את הטעם?"

-         "לא... אני יודעת שזה הרבה יותר טעים ככה, אבל אני לא צריכה את כל השומן הזה. הכנתי את הספגטי בנפרד – הוא לא יודע את ההבדל. הוא מאוד נהנה מהאוכל. כמו שאומרים: 'בורות היא ברכה'." 

-         "ומה זה אומר שהוא היה בדירה?"

-         "למה את מתכוונת?"

-         "תשמעי, עלייך אני יכולה להאמין שתזמיני בחור לכאן, אבל בשביל שמרכזניק יסכים לזה, הוא צריך להיות מאוהב בך או משהו..."

-         אודליה הסמיקה והגיבה: "באמת הזכרת לי שאני צריכה לשלוח לו סימוס שלא נדבר הערב."

אודליה שלחה מסרון לאביאל, והשתיים המשיכו בשיחתן.

-         "תגידי משהו" – אמרה חנה – "איך כדאי שאפנה להורים שלי בנושא. איך אני אמורה לספר להם על המחשבות שלי, על הרצונות שלי, ועל חוסר ההתאמה למה שהם רוצים עבורי... בקיצור – איך אני אמורה לספר להם, שאני כבר לא מאמינה במה שהם חנכו אותי?"

-         אודליה שמה לב לכך שחנה מתחמקת מלומר מפורשות שהיא עזבה את הדת, או שאיננה מאמינה בבורא עולם, ודברים מהזן הזה. "זה אומר שהיא עוד לא שלמה עם ההחלטה", היא חשבה לעצמה, ומיהרה לענות: "פשוט דברי מהלב."

-         "מה זאת אומרת?"

-         "את יכולה פשוט להקריא להם את המכתב שכתבת..."

-         "אודליה, מה נסגר איתך? אלו דברים מאוד אישיים. אני יכולה להקריא לך מה שכתבתי, כי את חברה טובה שלי, אבל אני לא יכולה להקריא את זה להורים שלי."

-         "אני חושבת, שמתוקף העניין, את צריכה לצאת מהשטויות ופשוט להקריא להם את המכתב. זה בא מהלב. אין דרך שהם יוכלו להישאר אדישים אליו. חבל שתתחילי לנסות להסביר להם, ולהכשל – כשיש לך משהו מדהים שכתבת, שמסביר את הכל בצורה ברורה."

-         חנה חשבה לדקה קלה ואחר אמרה: "מבחינה עקרונית את צודקת, אבל ייקח לי זמן לאזור אומץ."

-         "הכי טוב בדברים כאלה, זה פשוט לעשות את זה, בלי לחשוב על זה. אבל אם את לא בטוחה... את יכולה לשבת על זה עוד כמה ימים. אין סיבה להטריח את ההורים שלך, אם בסוף הכל יחזור לתקנו."

-         "אודליה, אני לא אחזור בי!"

-         אודליה חשבה למספר שניות, איך ניתן לפרק את המוקש, ולגרום לחנה להבין שהיא מאמינה בה, ועם זאת לשכנע את חנה להמתין עם ההכרזה, עד שהיא תחזור בה ממחשבתה; ולבסוף אמרה: "אני מאמינה לך. אבל תמיד טוב לחשוב עוד פעם על דברים."

-         "אבל ברור לי שזה הכיוון שלי. עוד יום יומיים אני כבר מתחילה בחיפושים אחר דירה חדשה."

-         "דירה חדשה?!"

-         "לא יהיה טוב אם נמשיך לגור יחד."

-         "למה?" – שאלה אודליה.

-         "את יודעת איך זה בחברה שלנו – או ליתר דיוק בחברה שלך שאני מנסה לצאת ממנה – אם תהיי שותפה לדירה של בחורה חילונייה, זה יהרוס לך בשידוכים."

-         "את מדברת שטויות! מתי שהקדוש ברוך הוא יזמין לי זיווגי, הוא יבוא בין אם אני מתגוררת איתך ובין אם אני מתגוררת בכפר שאול. הרכלניות לא משפיעות על פעלו של בורא העולם."

-         "בסדר, אבל אם את באה בגישה רציונאלית, ולא בגישה של 'אבא יסדר הכל', מוטב שאני אעבור דירה. ובלי קשר – יש עוד סיבות את יודעת..."

-         "לדוגמא..."

-         "לדוגמא... שאם אני ארצה להביא לדירה שלי בחור, אני לא יכולה לעשות את זה אם את השותפה שלי."

-         "בזה את צודקת." – השיבה אודליה – "אבל אני תמיד אומרת: 'כשנגיע לגשר נחצה אותו'. אין עניין להתחיל להלחץ מדברים שעוד לא קרו."

-         "אבל אני צריכה להתכונן לעתיד."

-         "בסדר גמור. אז בלי נדר אני אעזור לך למצוא דירה חדשה. ואם את רוצה אני גם אבוא איתך להורים שלך, כדי שיהיה יותר קל לך נפשית להקריא להם את המכתב."

-         "תודה רבה לך. זה כל כך טוב לקבל את תמיכתך."

חנה ואודליה המשיכו לשוחח עוד שעה ארוכה, כשלפתע קבלה אודליה מסרון מאביאל: "נשתנו סדרי בראשית! בצהריים נפגשים ובערב לא מדברים... תהני מהערב עם חנה, אנחנו נדבר כבר ברצות ד'." חנה ראתה שאודליה מחייכת חיוך רחב, ושאלה מה היה במסרון.

-         "המרכזניק החזיר לי סימוס חמוד בחזרה."

-         "למה הוא נזכר עכשיו לענות לך על הסימוס? שלחת את הסימוס לפני איזה שעה!"

-         "חנצ'וק, אמרתי לך שהוא רחפן... את צריכה לקבל את זה באהבה."

-         "את מקבלת את זה באהבה?"

-         "אבי הוא עסקת חבילה. יש לו צדדים טובים, ויש לו צדדים רעים. הוא שובניסט – מה שמאוד מפריע לי, והוא רחפן, אבל הוא טוב לב, והוא מצחיק ברמות מטורפות, והוא כל כך מתוק, וכל כך חמוד..."

-         "שאת רוצה לאמץ אותו..."

-         "לא הייתי אומרת לאמץ..."

-         "ככה זה נשמע מהתיאור." – אמרה חנה.

-         "זה בגלל שעוד לא הגענו לרמות של בדיקה איך הוא בתור בעל. אני יודעת שהוא טוב לב, והוא מוכן לשטוף כלים אם אני מבקשת – הוא עשה את זה היום בצהריים – אבל, אני לא יודעת אם הוא אחראי, ואני לא יודעת אם הוא טוב עם ילדים, ואני לא יודעת אם הוא מסוגל לנחם אותי כשאני עצובה. עדיין רב הנסתר על הגלוי, ולכן אנחנו לא מתארסים בזה הרגע..."

-         "אז אנחנו צריכות לעיין ברשימת הקניות שלך, ולראות אלו עוד דברים את צריכה לברר, לפני שתוכלי לשגע אותו שיענוד טבעת לאצבעך."

-         "טוב, אז ככה: דברים טכניים – בחור רווק, לא גרוש או אלמן; לא מקריח, גם בלי מפרצונים; בלי כרס, לא מעשן, ושיהיה לו זקן כדי שייראה כמו יהודי. – אביאל עונה על כל הסעיפים."

-         "הלאה..."

-         "דברים יותר מהותיים – אדם שמח, בעל אמונה חזקה בבורא עולם, טוב לב... תני לי לחשוב מה עוד... הוא צריך להיות מאוד חם ואוהב, אדם שרואים שהוא יהיה אבא טוב."

-         "והוא מתאים לקריטריונים?"

-         "שמח מאמין וטוב לב – כן, לגבי חמימות – אני עדיין צריכה לבדוק."

-         "אז נרשום את זה בצד, ונמשיך עם הרשימה."

-         "בחור בוגר, אמיתי, אחד ששואף תמיד להתעלות. שידע מה הוא רוצה לעשות בחייו, שישאף תמיד להתעלות, שיהיה גבר ולא ילד."

-         "ו... אבי ילד או גבר?"

-         "הוא בהחלט גבר."

-         "אז נראה שהוא מתאים למה שאת מחפשת... אז למה אתם מחכים?"

-         "אני בסך הכל יוצאת איתו שבוע וחצי, אני צריכה עוד לקחת זמן להכיר אותו, ואני בטוחה שיש עוד דברים שאני מחפשת, שאני פשוט לא חושבת עליהם עכשיו."

-         "בסדר גמור, אבל את צריכה לנסות למצוא דרך לבחון אם הוא מסוגל להעניק חום ואהבה."

-         "נכון. ואל תשכחי את הדברים שאמרתי לך, לפני הרשימה, שאני לא יודעת לגביו: אם הוא אחראי, אם הוא טוב עם ילדים, ואם הוא מסוגל לנחם אותי כשאני עצובה."

-         "אז יש לך הרבה דברים לחשוב עליהם..."

-         "כנראה שכן..."

אודליה וחנה דברו עוד זמן-מה. כאשר הן התכוננו ללכת לישון, אודליה התקשרה לאביאל על מנת לומר לו 'לילה טוב'.