אודליה סיימה את ארוחת הצהרים, והחליטה להתרחץ רחצה ארוכה באמבטיה, על מנת להירגע מתלאות היום ולבוא כנייר חלק לפגישה.

אודליה נכנסה לחדר השירותים, פתחה את הברז והחלה למלאות את האמבטיה. "עד שהאמבטיה תתמלא" – הרהרה אודליה – "אני אומר כמה פרקי תהילים." אודליה יצאה מחדר השירותים, הלכה לחדרה, והחלה לקרוא בספר תהילים.

לאחר מספר דקות, ומספר פרקי תהילים שנאמרו בשקיקה – הרהרה אודליה בלבה, שהאמבטיה אמורה להיות מלאה. היא נכנסה לחדר השירותים, ראתה שצדקה בהשערתה, וסגרה את הברז.

אודליה חזרה לחדרה, פשטה את בגדיה, לבשה חלוק-רחצה ונכנסה לחדר השירותים.

אודליה הורידה את חלוק-הרחצה, ונכנסה לאמבטיה. מחשבותיה נדדו לאביאל. "הוא רחפן? נו... ברור שהוא רחפן. השאלה היא רק אם הוא רחפן כמו מרכזניק מצוי, יותר ממרכזניק מצוי, או פחות ממרכזניק מצוי. ומי מגדיר מה זה מרכזניק מצוי? בטח יש להם טבלה תלויה בבית מדרש של מספר הפעמים שהם אומרים ביום ´סיבוכים במהלך גאולתנו´ – מי שאומר הכי הרבה, זוכה בתואר ´המרכזניק הרחפן ביותר´." – אודליה המשיכה את המהלך במחשבתה – "ואם מישהו בטעות כותב את השם של הרב צביהודה בתור שתי מילים עם שני יו"דים מקבל קנס – מורידים לו חמש נקודות מנקודות הרחפנות. ואם מישהו כותב היסתוריה עם טי"ת במקום תי"ו בטח יורדות לו עשר נקודות." – צחקה אודליה.

"כי צריך לזכור" – הרהרה אודליה, בחוזרה על משפט ששמעה פעם ממרכזניק רחפן בפגישה האחת והיחידה שהיתה להם: – "שנאת בני ישמעאל אלינו, נובעת מחוסר רצונם לכרוע ברך מול חסנה של האומה הישראלית שהיא המגלה את ד´ בעולם."

אודליה המשיכה וחשבה: "אני מקוה, למען ד´, שאביאל לא יהיה רחפן כמו היצור ההוא."

"מה שבטוח" – חשבה אודליה לעצמה – "שהוא לא יהיה כמו בנצי." דמעה ירדה מעיניה של אודליה.

בנצי, היה תלמיד באחת הישיבות הגבוהות, שהיה במשך כחודש בקשר עם אודליה. כשהגיעו השניים לדיבורים רציניים על עתיד משותף, התברר שהוריו של בנצי מתנגדים בתוקף לשידוך. אודליה בת של גיורת, והוריו של בנצי חשו שזה לא יאה לבנם להתחתן איתה.

רגשות רבות חשה אודליה כלפי בנצי: היא אהבה אותו, היא כעסה עליו, היא לא הבינה אותו, אבל יותר מכל – היא היתה מאוכזבת. ההורים של בנצי גזעניים – את זה היא ידעה, אבל העובדה שבנצי – האדם שהיה יקר לה יותר מכל – העדיף את הגחמות של ההורים שלו על פניה, גרם לה לאכזבה מרובה.

"לריב עם ההורים שלו הוא לא רוצה, אבל עלי הוא מוכן לוותר?! אני לא מבינה את זה... גם עם רות המואביה ההורים שלו לא היו מוכנים שהוא יתחתן. אני רוצה לקיים את ´ואהבת לרעך כמוך´, באמת שכן, אבל אני שונאת את האנשים האלה." הרהרה אודליה.

לפתע פנתה אודליה במחשבתה אל הבורא: "אבא יקר, תעזור לי לאהוב כל אחד ואחת מישראל כמו שאני אוהבת את עצמי."

"אביאל בכלל ירצה מישהי כמוני, עם כל המטען שלי?" – שאלה אודליה את עצמה, ומייד השיבה: "אני יודעת... לכולם יש מטען... בטח גם לו יש מטען. גם לו שברו את הלב כמה פעמים. ואולי הוא בכלל שבר את הלב לנשים? איזה מצחיקה אני. בכלל לא מכירה את הבחור וכבר מתרוצצים לי סרטים בראש על קשרי העבר שלו."

אודליה הורידה את ראשה מתחת למים ונהנתה מרגיעה מוחלטת, לאחר מספר שניות של דמיון עצמי שלה שוכבת על עננים ומרחפת בשמים, הרהרה אודליה: "אני צריכה לקחת אמבטיות ארוכות לעיתים יותר קרובות."

אודליה החליטה להתרכז ברגיעה, במקום במחשבות טורדות, והחלה לסבן את עצמה, תוך שימת לב לרגש של כל איבר ואיבר כאשר הסבון מסבן אותו.

דבר זה נמשך זמן רב, ואודליה חשה עונג גדול ורגיעה מוחלטת.

לאחר שסיימה, חפפה אודליה את ראשה, יצאה מהאמבטיה, לבשה את חלוק-הרחצה, ושבה לחדרה.

אודליה הסתכלה בשעון, נותרה לה שעה וחצי עד לשעת המפגש. בגדיה היו מסודרים מאתמול, וגם הפתק שעליה כתבה את התזכורת. אודליה קראה את הפתק: "שיער קלוע בצמה. איפור קל בלבד! בלי בושם!"

"אחלה." – הרהרה אודליה – "זה טוב שאני כל כך מסודרת."

אודליה הביטה בבגדים שבחרה לעצמה אתמול. החצאית לא מצאה חן בעיניה. היא התלבטה דקות מספר, ולבסוף החליטה על חצאית כחולה. "היא יותר מעניינת" – סיכמה אודליה לעצמה.

אודליה לבשה את בגדיה, שמה דאודורנט, צחצחה שיניה, ולפתע שמה לב שהיא שכחה לבחור עגילים לפגישה. נותרה שעה עד לשעת המפגש, ואודליה בזבזה את מחצית הזמן בהתלבטויות לגבי העגילים. לבסוף החליטה על עגילים ארוכות מזהב.

אודליה הסתכלה בשעון, נותרה לה מחצית השעה עד שעת המפגש... "מזל שלוקח רק חמש דקות להגיע לשם" – הרהרה אודליה.

היא מיהרה לשים איפור קל על פניה, קלעה את שערה בצמה, הלכה למטבח ושתתה כוס מים לרוות את צמאונה, ויצאה מהבית.

אודליה הגיעה למקום המפגש שלושים שניות לפני שעת המפגש המדויקת, "אוף... הוא מאחר, ואני כבר רואה את עצמי נכנסת ללחץ. מה לעשות? אני אקרא את החדשות דרך הפלאפון!" – חשבה אודליה.

היא קראה את החדשות במשך מספר דקות, כאשר ראתה דמות גברית מתקרבת אליה.

הדמות היתה של בחור צעיר, גבה-קומה, עטור בזקן וחבוש במשקפיים, עורו בהיר, שערו שחור, זקנו בהיר במקצת, חולצתו לבנה ומכנסיו שחורים.