אני
גרעין שחובק עולם
ומתבקש לעטוף אף את החורים הגדולים ביותר
יודע
שניתן רק לכסות קמעה
שכבה דקה של בד עדין כסאטין
והשאיפה נתקלת בקיר עלום
של חורים.
מיקה נדריי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני אישית יותר אוהבת ניואנסים וכתיבה מאופקת. אני חושבת שזה יותר בוגר ויותר קשה, לבטא את הרגשות שלך מבלי לציין אותם באופן חד משמעי. מה גם שחשתי שהיצירה שכתבת היא יותר בשביל עצמך מאשר שיקראו אותה. אבל שלא תבין אותי לא נכון: אני כן חושבת שיש לך כישרון, אני פשוט סבורה שהוא יכול לבוא לידי ביטוי באופנים אחרים ושונים מאלו שהם הופיעו פה. [ליצירה]
- [ליצירה] ל-sought, ראשית כל אני רוצה להודות לך על התגובה, מאוד נהניתי לקרוא אותה- הן משום שאת מנסחת את רעיונתייך באופן ברור והן מכיוון שגרמת לי להביט על מה שכתבתי ועל מה שהעלינו פה ולבחון אותם מחדש מזווית אחרת. וכמו כן להודות לך על כך שזו תגובה מעמיקה ומושקעת, מי ייתן ואני אוכל לתת כאלו תגובות טובות. עם זאת, כן רציתי להתייחס לחלק ממה שאמרת: לגבי א- אני בהחלט מסכימה שיש לנו, כחברה, השפעה על כדה"א, על צורת המשטר בה אנו חיים, לחופש, לחירות לזכויות ולדברים שונים ומשונים, וכן גם לפרט יש השפעה על אלו; אולם מה שטענתי מתייחס לכך שלפרט אין חשיבות והשפעה בנוגע לחייו שלו עצמו, מבחינת המשמעות הנעלמת המצוייה בהם, המהות והסיבות לקיומו. בקשר למה ששאלת אותי איך, אני התכוונתי למשהו שונה; לא התכוונתי שבעת אותו ניסיון אנחנו נפנה גב לבני אדם אחרים ונפעל לפי רצונותינו, תשוקותינו ומאווינו בלבד- כלל וכלל לא. גם אני כמוך מכירה בחשיבות של עשיית מעשים למען הזולת (אם כי מפקפקת בנסיבות האמיתיות, אולם בכל מקרה נכספת לאלטרואיזם וכו') והכוונה שלי ל"ניסיון הקיומי" הוא לחיות את החיים כפי שהם, בקטנותם שכן אין בהם גדולה כלשהי, וכן כל שאר הקלישאות- ליהנות מהדברים הקטנים, למצוא גדולה בקטן ובחסר חשיבות. ומוסר- הובכן, לדעתי מוסר בהחלט קשור עבותות לנורמות חברתיות. בעבר הומוסקסואליות נחשבה למעשה לא מוסרי בעליל, וכן אפילו בחברות של המאה ה-19 שחשבו עצמן מתקדמות באיזשהו מובן מאבותיהם ומהאנשים בימי הביניים, וראו עצמם כניחנים ביותר נאורות, הרי גם בתקופה זו ניתנו עונשים ומאסר על דברים שכיום בעינינו הרבה יותר מקובלים, ולפיכך אולי הם גם פחות "חטא" ולא בהכרח "לא מוסרי". על כן, בעתיד בוודאי ילעגו לערכים שאנחנו טיפחנו ולדברים האבסורדיים שקראנו להם מוסר וצדק. הנורמה שלנו היא כזו, ורק עקב הזמן ואירועים היסטוריים תשתנה החברה שלנו וכך גם המוסר שלה (וגם שינוי טכנולוגיה מסיבי יביא לשינוי חברתי.. או אולי התפרקות הטכנולוגיה שכן יהיה שיטפון כלל עולמי :) תודה רבה, ירדן [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים ביופיו. [ליצירה]
- [ליצירה] התחושות שהסתובבו לי בראש... הרגשתי כאילו כל מילה קלעה למטרה אצלי, היתרגמה מיידית לחושים ולהכרה ולתת- הכרה. היצירה הזו מעולה, ואני לא אדבר על האדם שכתב אותה (כי זה יהיה קצת לא חסר- פניות), ובכל זאת, אי אפשר להפריד בין היוצר ליצירה. מדהים ממש. מה שהעברת, מה שלא יהיה- עבר אצלי על בטוח, וכל כך חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את הסיפורים שלך. הם חדים וטובים ומעוררים בי הרגשות והזדהות ואת הרצון לקרוא עוד מהם. גם איכשהו הסיפורים שלך יוצאים בדרך כלל פסימיים, או אולי צריך להגיד עצובים כאלה, שמותירים משהו קצת מריר ומלנכולי בלב. ואני מאוד מתחברת לתחושות שהם מעבירים, וגם אוהבת את האופן שבהם הם מועברים. ממני, מיקה [ליצירה]
- [ליצירה] אע"פ שאני מעט מסתייגת משירה, בגלל משהו מאוד פלצני ומתיימר שקיים בה, השיר הזה היה נקי ללא רבב. הדימויים, הצליל של המילים שמתגלגלות בפה, וגם התהייה שזה עורר. [ליצירה]
- [ליצירה] עד לשתי הפסקאות האחרונות- אהבתי, ומשם הדברים התחילו להתגלגל באופן מעט צפוי מדי, מעט עשוי מדי. יומטוב [ליצירה]
- [ליצירה] בד"כ אני לא נוהגת להסביר את מה שאני כותבת, אבל בכל זאת אני מרגישה שאת צריכה הסבר, והנה הוא: דגים ולא יצורים אחרים יכלו להיות המוטיבים, ואני אסביר לך למה- דגים הם קטנים, זעירים בעולם שבו הם חיים. כל מה שדגים זוכרים נמחק כל 10 שניות, סוג של מתחדש. וכמובן שדגים חיים בים, שהוא הדימוי האולטימטיבי. השיר הוא פארודיה. פארודיה על אמצעים אומנותיים, בדגש על מטאפורות, אבל גם פארודיה על דברים אחרים: על ההתנהגות הנלעגת של האדם, בייחוד היוצר, שמחפש משמעות שבאה לידי ביטוי רק בגימיקים ובשטיקים זולים. השיר גם מבקר את היחס של האדם למוות, בין השורות. השיר גם מעט מלגלג על חברה צבועה. אם יש לך פרשנות נוספת אשמח לקבל אותה. [ליצירה]
- [ליצירה] קידת פרידה מרשימה. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה יפייפיה. [ליצירה]
