החיים היכו בי אתמול, ולא אתן להם להכות בי היום.
אז החלטתי.
החלטה גורלית.
לאכול את הטוסט במקום את הפריכית.
מיקה נדריי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמיד הייתי נחושה מטבעי... [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים ביופיו. [ליצירה]
- [ליצירה] מבלי יותר מדי לנתח, אהבתי את השיר. החרוזים, הקונספט. הכל הסתדר לי. ובאותה הזמנות אגיב גם על "נחשים במיטתי"- יצירה קומפקטית ונהדרת, שעוררה בי תחושת עצבות והזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] זה אומנם משהו שכבר נשמע בעבר, אבל בכל זאת מקסים וחובט בדרכו. [ליצירה]
- [ליצירה] אע"פ שאני מעט מסתייגת משירה, בגלל משהו מאוד פלצני ומתיימר שקיים בה, השיר הזה היה נקי ללא רבב. הדימויים, הצליל של המילים שמתגלגלות בפה, וגם התהייה שזה עורר. [ליצירה]
- [ליצירה] עד לשתי הפסקאות האחרונות- אהבתי, ומשם הדברים התחילו להתגלגל באופן מעט צפוי מדי, מעט עשוי מדי. יומטוב [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה קצר, קולע, נוגע ופוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] כחדשה במערכת, ובעניין פרסום יצירות בכלל, לא הצלחתי להתחבר לדברייך, אף על פי שהרגשתי שיש בהם מן האמת. ובקשר לשיר- החרוזים, המילים, המבנה והכל נתן לי משהו טוב, ועם זאת מר, לכתוב. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה יפייפיה. [ליצירה]
- [ליצירה] בד"כ אני לא נוהגת להסביר את מה שאני כותבת, אבל בכל זאת אני מרגישה שאת צריכה הסבר, והנה הוא: דגים ולא יצורים אחרים יכלו להיות המוטיבים, ואני אסביר לך למה- דגים הם קטנים, זעירים בעולם שבו הם חיים. כל מה שדגים זוכרים נמחק כל 10 שניות, סוג של מתחדש. וכמובן שדגים חיים בים, שהוא הדימוי האולטימטיבי. השיר הוא פארודיה. פארודיה על אמצעים אומנותיים, בדגש על מטאפורות, אבל גם פארודיה על דברים אחרים: על ההתנהגות הנלעגת של האדם, בייחוד היוצר, שמחפש משמעות שבאה לידי ביטוי רק בגימיקים ובשטיקים זולים. השיר גם מבקר את היחס של האדם למוות, בין השורות. השיר גם מעט מלגלג על חברה צבועה. אם יש לך פרשנות נוספת אשמח לקבל אותה. [ליצירה]
תגובות