חג הסוכות - הסוכה הפנימית
חג הסוכות מסמל את הימים המיוחדים בהם האור העליון נכנס אל תוך הנשמה וממלא אותה עד תום
כל חגי ישראל מסמלים תהליכים רוחניים העוברים על הנשמה במסעה לעבר האיחוד עם הבורא. תהליך יצירת כלי הנשמה מתחיל בדרגה רוחנית, שנקראת "ראש השנה". התיקון הבא שלו תואם לעלייה לדרגה רוחנית, שנקראת "יום כיפור". לאחר מכן עוברים חמישה ימים, מ"יום כיפור" עד תחילת התהליך הרוחני הקרוי "סוכות", בהם נערכת הכנת חמשת חלקי הכלי לקליטת האור העליון והם: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. האור העליון "נכנס" אל תוך הנשמה במשך שבעת הימים של "סוכות", בהתאמה לכך שכלי הנשמה מורכב משבע ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אין הכוונה לשבעה ימים כרונולוגיים, כי אם למצבים רוחניים. למען הסר ספק שמות החגים המסמלים מצבים בעולם הרוחני מצוינים במאמר זה בגרשיים.
"סוכות" - כניסת האור
החל מ"סוכות", מתחיל אור מקיף להיכנס בהדרגה אל תוך הנשמה. אור זה נקרא אור מקיף עד חג ה"סוכות", מכיוון שהוא נמצא מחוץ לנשמה, ולאחר שנכנס אל תוך הנשמה הוא קרוי אור פנימי. אלה הם ימים מיוחדים, כאשר אור הבורא נכנס אל תוך הנשמה, עד שממלא אותה עד תום, בימי "שמחת תורה".
לאחר שכלי הנשמה הוכן לפני "חג הסוכות", מתחיל האור העליון למלא אותו . מהיום הראשון של "חג הסוכות" מתחילים הימים המיוחדים, כאשר האור העליון נכנס אל תוך הנשמה, עד שממלא אותה עד תום. במהלך כל שבעת ימי "חג הסוכות" מתמלאות שבע הספירות של הנשמה באור מקיף. התמלאות באור, פירושה ימים טובים ושמחים. נשמה שהתמלאה לחלוטין באור תואמת את הדרגה הרוחנית של "חג שמחת תורה".
האור העליון שצריך למלא את הנשמה קרוי "תורה". כאשר זה מתבצע, הדרגה הרוחנית של הנשמה נקראת "שמחת תורה".
נשאלת השאלה, מדוע הנשמה מתמלאת באור העליון דווקא במשך שבעה ימים, ולא במשך חמישה או עשרה ימים? מהיכן באה חלוקת הנשמה לשבעה חלקים או ספירות?
התשובה היא שהתמלאות הנשמה באור זה אינה סופית, אלא חלקית. והנשמה לא מתמלאת עד תום, דבר שמסמל המספר שבע ולא עשר. תיקון סופי של כל חלקי הנשמה יתבצע רק בגמר התיקון.
כתוצאה מהמילוי באור, מגיעה הבריאה לדרגה רוחנית שנקראת "שמחת תורה". היום הזה קרוי גם "שמיני עצרת", היום השמיני שבו מתרחשת "עצירה". משום שאסור לקבל אור-מילוי בפרק זמן ארוך משבעה ימים, עד המצב אליו תגיע הנשמה שנקרא - גמר התיקון.
הבריאה מתמלאת באור בהתאם למידת התיקון שלה, ובעיקר בהתאם למידת השוואת תכונותיה לתכונות האור. כלומר בעת שהבריאה הופכת דומה בתכונותיה לאור בצורה מלאה, היא מתמלאת באור עד תום.
חוק השתוות הצורה
האור העליון יכול להיכנס אל תוך הנשמה, רק אם השאיפה הרוחנית שלנו תואמת את תכונותיו; כשם שכדי לקלוט תחנה מבוקשת במכשיר הרדיו, עלינו לכוון את התדר הפנימי שלו לגל מסוים, לתחנה, ורק אז אנו קולטים את התחנה המבוקשת.
מעט מורכב יותר הוא כיוון כפתור ה"משדר" הפרטי שלי אל עבר אור הבורא. ראשית, עלי לרצות לחוש את העולם הרוחני, והרצון הזה צריך להיות בעוצמה חזקה מאוד. עלי לפתח שאיפה רוחנית עזה כלפי הבורא. שאיפה רוחנית זו אינה מתעוררת בצורה מקרית, אלא יש להתכונן אליה חודשים מספר מראש, לעתים אפילו במשך שנים מספר, לברר את ההרגשות השונות ולטפח אותה. ניתן לקבל את תחושת הרוחניות ולחוש את אור הבורא רק בתוך כלי שנוצר לפי כל הכללים בשיטה ייחודית, ברורה ומוגדרת. חוכמת הקבלה כשמה כן היא חוכמה המלמדת ומציגה את השיטה הזו בפרטי פרטים. תהליך יצירת כלי הנשמה מתואר בהרחבה בספר "תלמוד עשר הספירות", הספר החשוב ביותר שהשאיר לנו המקובל הגדול של המאה שעברה, בעל הסולם.
ה"סוכה" הרוחנית
ה"סוכה" מסמלת את המתחם, את כלי הנשמה, מבנהו ותכונותיו. כדי לקבל את האור העליון עלינו ליצור בתוכנו מערכת רוחנית שנקראת "סוכה", שתשקף את יחסי הגומלין שלנו עם האור המקיף אותנו. עד שהנשמה עוברת את התיקון, היא אינה מוכנה לקבל את האור העליון, ולכן שרוי האור סביב לה, מחוץ לה ומכאן גם מקור שמו "אור מקיף". בעזרת לימוד חוכמת הקבלה אנו מתקנים בהדרגה את נשמתנו ומביאים לכניסה הדרגתית של אור מקיף אל תוך הכלי המכונה "נשמה".
כאמור, על מנת שהאור יוכל להיכנס אל תוך הנשמה, צריכה הנשמה להשתוות בתכונותיה לתכונות האור. זהות רוחנית של תכונות הנשמה לתכונות האור באה לידי ביטוי בחוקי הקמת ה"סוכה". בניית ה"סוכה" נעשית בפירוט לפי סדר מסוים ומוגדר, ובמיוחד ה"סכך" שמשמש לכיסוי ה"סוכה".
המידות והמראה החיצוני של הסוכה ידועים לנו מחוכמת הקבלה, בדומה לכל שאר המצוות. "המצוות" הם חוקי העולם העליון שאנו בהתאמה מבצעים בעולם שלנו, כהשתקפות של החוקים הרוחניים. המקובלים שממלאים "מצוות" אלה באופן רוחני, בנשמות שלהם, חשים את כל החגים כצורת קיום עליונה, שלמה ונצחית.
יחד עם זאת חשוב להדגיש, שאין מקום למחשבה שבפעולה או עשייה פיזית של מצווה כלשהי, האדם מקיים פעולות רוחניות. בפעולותיו הגשמיות ובגופו האדם אינו מסוגל לבצע פעולה רוחנית. פעולה רוחנית יכולה להיעשות רק על ידי אדם אשר רכש "מסך"- כוח התנגדות מעל לרצונותיו האגואיסטיים, ורכש כבר את היכולת לקבל את התענוג הנקרא "אור הבורא" לא לעצמו (כוונה אגואיסטית) אלא למען הזולת-הבורא (אלטרואיסטית).
על מנת לחדד את הנושא ניתן להרחיב ולומר שכל פעולה שנעשית בכוונה אלטרואיסטית היא פעולה רוחנית. אותה פעולה ממש אולם עם כוונה ליהנות לעצמי היא גשמית ואגואיסטית. פעולות פיזיות אינן משפיעות על רוחניות האדם כלל. הקשר בין האדם לבורא עובר אך ורק דרך לבו של האדם ולא דרך גופו.
במאבקו של אדם כנגד הטבע שלו ישנו סוג אחד של מאמץ שעוזר בהתקדמות להשגת המציאות הרוחנית, וזהו המאמץ להישאר במחשבה על קיום הבורא. בזמן הלימוד האדם מתאמץ לזכור כי כל פעולותיו של הבורא נלמדות לשם השגת מטרת הבריאה. האגואיזם מאפשר לנו לעשות דבר-מה, רק כאשר אנו רואים מכך תועלת כלשהי, ומקבלים תענוג. לשם קבלת הכוח לפעול נגד האגואיזם, זקוקים אנו לתפילה אל הבורא, שיעזור לנו. זהו הקשר הישיר לבורא והדרך הישרה והיחידה אליו. קשר זה הולך ונעשה בהדרגה יציב וברור יותר. האדם מתחיל להרגיש את המתרחש בתוכו, ולהבין לשם מה "נשלחים" אליו כל המצבים הללו. כלומר, הוא מתחיל להבין מה עליו לעשות. בשלב הזה הופכים מצבים אלה למעין "מקפצה" להשגת המדרגה הבאה.
עבודתו של האדם בעת בניית ה"סכך", מסמלת את בניית ה"מסך" הרוחני לשם "סיכוך" התענוג שבא מהרגשת הבורא. בקשת האדם היא תפילה לקבלת כוח התנגדות לאגואיזם. במידה שבקשתו של האדם היא זכה, כוח זה "יורד" עליו ומקנה לו את היכולת לקבל בעזרת ה"מסך" את ה"אור העליון" - "אור החוכמה".
"אור" זה אוצֵר בתוכו מידע מקיף אודות מיקום הימצאו של האדם, על הקורה עמו ומסביבו ומה שֶם המדרגה שבה הוא נמצא. אדם שהשיג את תכונותיה של מדרגה רוחנית מסוימת, נקרא בשם אותה מדרגה. כשישיג מדרגה גבוהה ומושלמת יותר, ישתנה שמו בהתאם. ככל שאדם מטפס במעלה הסולם הרוחני, ושמו משתנה, הוא רוכש ומשיג תכונות חדשות, ופותח את עצמו לשפע עליון שהולך ומתגבר. זהו השורש הרוחני של תהליך שינוי השם שנעשה כה שכיח בימינו. זו הסיבה שלאדם החי בעולם הזה נדמה בטעות, שבמידה ויחליף את שמו באופן מלאכותי, ייחשף להשפעה עליונה טובה יותר. אולם מלבד השפעה פסיכולוגית (שכשלעצמה אינה מבוטלת) אין לפעולה זו שום השפעה על הכוחות הרוחניים, מלבד "לפרנס" את מחליפי השמות למיניהם.
הן בסוכות והן בפסח נוהגים המקובלים להקפיד על שמירת הכללים והמנהגים הנהוגים בחגים אלה משום ששני חגים אלה מסמלים ברוחניות את שני הרגעים המכריעים בהתפתחות נשמת האדם, ובתהליך גילוי וקבלת הידע העליון.
תגובות