אותיות מתגלגלות מעצמן, ממשיכות בדרך ייסורים וכאב, מבלי היכולת והידע לעצור. מבלי השנייה הדקה הנאה. הן לא יודעות כיצד לכבוש זעמן בתוך כוס ריקה ומרה של דף לבן חלק ויבש. עוצרות לנוח קמעה, ומיד חוזרות לאליפסה האינסופית של מילים ומשפטים עמומים וברורים וכאלו שמייצגים מחשבה מסוימת וכאלו שהם סתם מרחפים. אבל האותיות נוקשות, מכווצות, קשות ולא נעימות למראה ולמגע. הן קוראות בקול רם את הדברים שאין לומר בקול רם. נפלאות הן האותיות, מחוברות אחת-לשנייה, אבסולוטיות במטרתן ונחושות להצליח ולצדוק. יש בידן להביע את כל העולה על דעתן, ולכן למרות החסרונות והקשרים הרבים והכבדים שחונקים אותם, הן בלתי מנוצחות.