בתנורו של עכנאי נצרבה תודעתי המיוסרת
מציאות המתנפצת כקרן אור טועה עלי מינסרת
וכשהכניסני רבי תחת כנפו
ואת סוד האחדות הדיכוטומית אז לחש לי
גמלה בליבי החלטה אפופה ומסוערת
ובפרדסי הגליל היסתופפתי בלילות רעה וגשם
הוא אינו צלול התלחשו הבריות מאחורי גבי
עת היבהבו בעיני נרות ונערות
ובראשי מתנצחים להם העוגבים עם כינורות
ואולי כאותה ספינה אל מול חופי עכו גם דעתי עלי נטרפה
אך גם ברגעים קשים לי נדרתי
כאשר למי הקרח את בשרי הפקרתי
כי את סוד האחדות המסועפת הנמסר לי
לא אפקיר לשיני התנים בפרדס
למשברי הים וללשונות האדם
תגובות