רוח שרב בוערת
מקבלת את פניו
בקיץ של סוף 47
עצמות לחיים בולטות
ולסת חשוקה
מבט חלול
ברט מפוספס
מונח בזווית שובבה
הראש ריק
ריח תפוזים וים אופף
אספלט לוהט מרקיד את האוויר המבושם
זו עיר הנמל החדשה שלו
במחוזות הטירוף
אותם הוא צולח מידי יום
משחק גם מגדל השעון העתיק
תפקיד סוריאליסטי
בסיוטים של ההווה
כמו בציור של דאלי
כל תיקתוק
כל צילצול בסוף שעה
מעיר את המתים מקברי האחים
ומשדות הקטל
כל ילד שבוכה
בוכה עימו
כל ציפור על תיל
דוקרת
כל שדה כלניות
מציף את ליבו דם
