כשפורש הוא עלי את טלית שתיקתו
שותקת אנוכי ודוממת
ודמי וימי ואחרון מבטי
נמוגים בלחישתו הרועמת
כשמקדש הוא אותי בכל ליל
בטבעת של סהר חיוור ועגום
מקודשת אני ויוקדת
בלהבות הקדושה הצוננת
וכשניתץ הוא את כוס חמתו השפוכה
איתה התרסקו גם חיי
והכל שם נגמר והכל שם מתחיל
ואני אהובה ומדממת
כשנאלמתי גם אז
כך אתמול גם היום
עודני כלה קלילה ומקוללת
תגובות