[ליצירה]
יוליה,
זה שאת כישרון נדיר כבר ידעתי קודם. עכשיו אני מגלה שאת גם נשמה גדולה...
ואגב ההערה של לוגן, אנחנו אף פעם לא נדע את ה', ובכ"ז מותר לנו לרצות לדעת אותו. כפי שהרעיה לא השיגה בסוף את הדוד [שיר השירים]- אבל זה לא אומר שהיא תפסיק לנסות...
"תכלית הידיעה שלא נדע" [בעש"ט]
[ליצירה]
השיר גרם לאסוסיאציה מעניינת למשהו שסיפר לי אבי: כשהיה ילד קטן, הודיע לאימו שהוא רוצה לראות את ה' עכשיו. אימו, אישה צדיקה וקדושה הזדעזע ונחרדה מהמחשבה, שהרי "לא יראני האדם וחי".
זה החיסרון הבולט שלנו כבני אדם לעומת מי שאינו חי. לעומת אלו שיכולים בשפה ברורה לשבח ולדעת באמת על מה הם מדברים
[ליצירה]
הישר לאהודות...
הראי"ה כתב על כך שהסיבה לבלבול בין האני האמיתי ל"שלי" הוא בשל חטא קדמון: חטא האדם הראשון וחטא הארץ וכו':
"ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו.
חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אַיֶךָּ, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר.
חטא ישראל, זה אחרי אלהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב.
חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות.
...וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל "
אוה"ק ג עמ' קמ'
[ליצירה]
אין אדם נידון על חטא אבותיו אלא אם כן אוחז בהם, ואין לך חטא שאין לו תשובה.
כתבת שיר שהוא יוצא דופן בכתיבה שלו, בזרימה שלו...נהנתי מאד.
מי יתן שהגשם יפרה וירבה, בקרוב.
[ליצירה]
נראה שיש המון עומק במילים - אך כשם שהמילים עמומות בכוונתן - כך גם היכולת שלי מוגבלת להסביר מה שהבנתי מהן. [על אף שיש תחושה שהבנתי!] להבנתי, אני מאחלת לך למצוא את השמש בקרוב. [האם היא מי שאני חושבת שהיא?]. התוכן של השיר מעורר תקווה ועידוד.
אגב, ארבע פעמים. ארבע פעמים קראתי את שיר כדי להתחיל להבין אותו. אתה יכול לעבוד בתור מצפין קודים בזמנך הפנוי
[ליצירה]
תודה. בהתחלה השיר זרם תחת ידי, אך לא התחברתי לאף מילה. החלטתי להוסיף את הכותרת [שנות אלפיים] והיא שינתה את פני התמונה. פשוט לא יכולתי להשלים עם זה שהיאוש הוא חלק ממני, אז השלכתי אותו על התקווה בשנות האלפיים.