בערב היית אמי
קדוֹשת גוף, אור ולחם
הפנים שלבשת היו יפות תואר
ועינייך יבשות
אחותך בוכה, ואת אם הדרך
הצבת לי ציונים
בכדי שלא יהיו חדשים
בעיניי, רק דמעות
ובבוקר הנך אמי
את לאה מִבְכי, וּבְכי
התמרורים אשר שמת בדרך
אינם עוד סימנים
שבתי אל עריך אלה
לגלות את קברך
לא ציון הוא המוות, לא סמל
ועינייך שוב רכות
(י"א חשוון התשס"ז)
תגובות