בס"ד
בראשית היה .(הוא האינסוף בעצמו, חסר שם והגדרה כלשהי). ויהיו הרצון ,השם והמלה ונקראו.
"ברא אלוקים". קודם לכל ברא שמו - שם אלוקים, שהוא הדין וקביעת הדברים על מקומם וממנו התאפשר הצמצום והגדיר את השמיים ואת הארץ.
- ההגדרה היא הגדר הקובעת את גבולותיו של אדם, זמן, מקום ועולם. היא הקובעת מה אתה לא (כל אותו מרחב אין סופי של אפשרויות הקיימות מסביב) ומתוך כך מה אתה כן (אתה. והאפשרות היחידה בה בחרת). היא החוצצת בינינו לבין האין סוף – הֵיוֹת כל מקום, כל זמן, כל יכול. בינינו לבין האין , ההתפזרות וההעלמות.
"והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרפת על פני המים"
תועה בחושך, מרחף. בכל כיוון בו יש רק חושך, תהום ומים. ואין כיוונים, אין כחות - אין כלום. שואל מי אני, מהו "כאן", האם כל זה מציאותי. האם יש מציאות בכלל. ובעיקר את שאלת ה"למה" הענקית שמרחפת בחלל. מרחף איתה, נסחף מפה לשם בחוסר שליטה (אם בכלל יש צורך בשליטה. לא נראה שיש הבדל בין "פה" ל"שם"). מנסה לתפוש שברי הגדרה, קרעי מהויות ראשוניים שמרחפים מעורפלים בחלל. מנסה להאחז במשהו מוצק , ממשי, שיתן לדברים הגדרה, ולא מצליח. מנסה לפנות חזרה אל העצמיות האישית (הלא "אני" כלשהו חייב להיות קיים!) והנה הנך רק רוח מרחפת. שום דבר לא ידוע, לא ברור.
לא מוגדר.
"ורוח אלוקים מרחפת על פני המים ויאמר אלוקים" – הרוח רוח אלוקים והמאמר מאמר אלוקים. אלוקים המחליט, המחוקק, הקובע. כל שנדרש הוא אמירה, והאמירה היא המגדירה. קריאת השם, המשפחה, הדת, הלאום. קריאת האנושי, הבהמי והאלוקי שבי. הכרזת התבנית שבה כל אלו משתלבים. והיה אם ייקראו בשם אחר או יסודרו בתבנית אחרת - והיו לעולם אחר. שאין ההגדרה אלא מילה, פיסה זעירה של הבל שאין ביכולתה להניע מאום, ועם זאת היא המעצבת את עולמנו (וכי לשם מה יוצאים בני האדם למלחמות, מקריבים את עצמם, משקיעים את כל אונם ומרצם, אם לא למען אותם מילים המאחדות אותם {במעגלים רחבים יותר או פחות} אבל בעיקר מבדילות בינם לבין שאר העולם???) המילה היא האומרת לך מי אתה. היא המתייגת, מקטלגת, מסדרת. קובעת מה מקומך ומה מקומם של אחרים, ואל יצא איש ממקומו. היא הנותנת והנוטלת מהות, עניין, משמעות.
משמעות.
"ויאמר אלוקים יהי אור". אין הסדר בא אלא מתוך ציווי, מתוך דחיקה וצמצום. אלא שאותו סדר מגביל וכואב הוא היוצר, המהַוֶוה, נותן את המשמעות. והמשמעות, היא מאירה מתוך הדבר בגבולותיו הראויים לכל כיוון, בלי וגבול. כי כאשר בא דבר על מקומו בשלום, נשלם הוא ונשלם העולם עמו, ובוקעת האחדות הנשמתית המאחדת כל הברואים המשתייכים אל הסדר הנכון ומשפיעה אורה לכל באי עולם עד אשר מאירים הם אור אין סוף אשר מעבר לכל גילוי והגדרה.
"ויהי אור"
*************************************************
ואף על פי כן -
כך אמר הקב"ה: אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין, במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד, אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד. (בראשית רבה פרשה יב)
(ע"פ סדנת כתיבה של כרובי בישיבת "תורה מנהיגה")
תגובות