אבי מלכי!
שימה דמעתי בנאדך
ואז שימנו כחותם על ליבי
עד ימצא אותי דודי
אשר הלך ללקוט שושנים,
ולא שב.
והיה כי ישוב- ימצאני
ויפתח חותמי
וטבל בנאדך
בדמעותי אז יטהר
וכל קוצי שושנות שלו
לעלים מלבלבים
והיינו אחד:
דודי ואני.
וזר שושנים
ואם אין
השקני נא מן המים המאררים
וחדלתי מהיות.
והפכתי רק
שושנה בגנים,
עוד שושנה בודדה בין חוחים
תגובות