[ליצירה]
תגובתי לתגובות
לכל המגיבים היקרים!
השיר מדבר על רוחו של המוות כאשר יגיע אלי,
איך את כל היותי כולל נשימתי האחרונה אמסור לו
במתנה.
נשמתי כבר למעלה ורואה את קבורתי, אור, שומע מילים [הספד] רחש עצים, פולחן.
האם כעת כבר מובן?
חיים
[ליצירה]
מספרים את גבורת המכבים!
איזה יופי של שיר:
זרימה נהדרת ושתי חריזות קטנטנות והרי לכם שיר
לדוגמה. אין מילים על הגלוי והנסתר.
ממש נהנתי ועל כך תודתי:
חיים
בתקווה שזאת הייתה כוונתך בשיר!
[ליצירה]
לבאנה שלום ותודה על תגובתך שמצאה חן בעיני.
בנושא הקומפוזיציה אני מסכים איתך בהחלט מאחר ולא התאפשר לי להעלות את כל היצירה וכשליש
מימנה חסרה אזי במציאות אין זה כך.
בקשר לקטיפת הפרחים הרי שמעולם לא נזקקתי
לפרח כל שהוא על מנת שיהיה ממולי כאשר אצייר
כיוון שהכל מהזכרון או מהדמיון.
רק אנשים עם פניהם או מודליסתיות בהם אשתמש בשעת העבודה. לרוב זאת אישתי.
תודה לכל המגיבים וכמובן לך באנה.
אגב אבחנה דקה לך בנוגיע לקומפוזיציה ולכן אהבתי את תגובתך.
חיים
[ליצירה]
לא ידידיי זו לא אופרה ולא דמיון, זה פשוט היה חייב לפרוץ!
מקסים גם בכתיבתו וגם בגילוי אשר לשם כך
דרושה נפש אמיצה ויושר עצמי.
תודה לך על הכל וגם על היצירה הנפלאה:
חיים
[ליצירה]
עוד דוגמה לשיר נפלא הכתוב בגובה העיניים של הקורא המדבר ישירות במבט כואב ללא מילים גבוהות.
ממש ניתן לקרוא את השיר לפי קצב מנגינה אותו הוא מכתיב על ידי זרימה מקסימה ומעט הומור בתוך כל הכאב המועבר כה חזק וברורות.
אפילו קדימה תלך לאחור בבוא הזמן ויהפך להיסטוריה,
כי לוקח לעם תמיד באיחור להבין את רצונו ולשפוט אותו נכונה.
ומה זה זמן בתוך ההסטוריה? כמעט אין לו משמעות!
תמשיכי להפטיח לילד הקטן ואם לא יזכה לכך יעביר הלאה, והלאה כי לעם הזה יש אורך רוח.
וזה שהובטח הוא שיהיה!
אהבתי את שירך והוקסמתי:
תודה חיים
תגובות