כמים הפנים
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] התחברתי רק בשביל להגיב על זה.. נפתח במובן מאליו: מצמרר, וכתוב נהדר. הדסיות אופיינית עם ניחוח אלתרמני. ונעבור לשלב השולי והקטנוני: נדמה שאת מוסיפה דימויים פשוט כי נראה לך שהם צריכים להיות שם. "מהרוח המייללת כמו עשן [עשן] בין הקרשים שהתרככו." זה "מובן מאליו" שלא יכול להיות שיר שואה בלי המילה עשן - אבל הדימוי כאן לא מתאים, מיותר ומבלבל. גם ההדגשה "מתים כמוני" - לא נצרכת. הרמיזות חזקות מספיק, הרבה יותר מהבוטות. (חיפשתי למצוא את השורות שתפסו אותי. התשובה היתה - הכל חוץ מהנ"ל.ובעיקר הבית הראשון והשביעי. ) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי.. [ליצירה]
- [ליצירה] מפני שבשירה אני מחפשת תוכן ועומק רגשי או מחשבתי. השיר הזה הוא קריצה חביבה, אך לא מעבר. (ושירה, להבנתי, מחפשת לגעת במה שמעבר.) [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה נהדרת, באמת ובתמים. ההמשך הפך להיות "סיפורי" מדי,שלא לומר "דבר תורה בשורות קצרות" - ולא שירה. חבל לי, כי יש לשיר הזה פוטנציאל עצום בעיני. מה דעתך? [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] חוץ ממה שכולם אמרו.. אני אוהבת את הדימויים השנונים שלך. (לא רק ביצירה הזו) ואני לא יודעת אם "דימויים"זו ההגדרה הנכונה, אבל בערך. משפטים כמו "אי אפשר לקבל מטאבוליזם במהירות של טורנדו וגם להרעיש" או התיאור של התפריט ככזה ששבויים בדמשק היו מוחים עליו בהחלט עושים לי את היום. ומה שיפה זה שזה לא הברקות בודדות מדי פעם אלא צורת כתיבה מתמשכת - פשוט מעורר קנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] כשכתבתי התכוונתי לאלו מהסביבה. אבל הם קיימים גם בפנים. [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו באמת הותרת אותי בלי מילים. שתי הפסקאות האחרונות, והשורה האחרונה.. וזהו. מהמם, במובן המלא של המילה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מובן לי החיתוך של "בחודש\אוגוסט". אם זה כדי ליצור חריזה, אז אני חושבת שאין חובה לרדת שורה בגלל חרוז, חריזה יכולה להיות גם פנימית לשורה. ובנוסף - חבל שהחריזה ביתר השיר חסרה מאד. את הסיום אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] התקבלת לאחוות-הלא-מסתדרים-עם-הפוקוס. כן, גם אני סובלת מאותה בעיה. (אלא אם כן הטשטוש מכוון, אבל אם כן לא ברור לי מה ניסית להשיג.) בנוסף , החיתוך די צורם לעין. ועדיין נדמה לי שעם קצת יותר השקעה בפוקוס היה מתקבל צילום צבעוני וכיפי. [ליצירה]
תגובות