כמים הפנים
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כל כך נכון. אמיתי, מדויק וכואב. הוספתי לאהודותי, כדי להימנע מלהוסיף שזה כתוב נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] גזור ושמור: "אל תגידו: כובשים! למצילי חייכם. די לקרוא: בוז! לאלה שאת נפשם הקריבו." תזכיר לי מי זה היה שקרא למתיישבים מקריבי חייהם "פשיסטים"? [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. הייתי רוצה לראות אולי גם קצת יותר התחלה ואמצע, אבל גם כך זה חמוד. מה שקריטי יותר: לעבור ולתקן שגיאות הקלדה ושגיאות אחרות. (אין מילה כזו "יכל", "החוה" צ"ל "החוצה", ו"לת"?) [ליצירה]
- [ליצירה] ואתם יודעים מה הכי מעניין? שכל כך הרבה אנשים נהנים מהתצפיות האלה, אבל בכל אוטובוס ספציפי - יש רק אחד שזה התחביב שלו. (מעולם, בכל שנותיי המעטות ובכל נסיעותי המרובות לא ראיתי מישהו מלבדי שעוסק בהתבוננות באנשים) ייתכן שתופעת על-טבע זו היא שגורמת לנו לחוש מיוחדים... [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו באמת הותרת אותי בלי מילים. שתי הפסקאות האחרונות, והשורה האחרונה.. וזהו. מהמם, במובן המלא של המילה. [ליצירה]
- [ליצירה] איה - לא. הוא עושה את זה כבר מלפני הרבה זמן. [ליצירה]
- [ליצירה] תוסיף לזה את זה שכלבים, נמרים ונחשים לא כותבים שירה בעברית מרוצצת (כתבתי בכוונה מרוצצת.לידיעתך - הביטוי הנכון הוא - רצוצה), וגם לא נאלצים לסבול אותה.. הו, כמה נהדרים חיי הכלב!! [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן כמה נקודות ששבו את ליבי: התפילות המהוססות, שאת לא יודעת באמת איך להתפלל, והפחד לאבד את היכולת לאהוב. לא הבנתי למה נצרך החיתוך לאחר "הפשוטות", וגם מפריעים לי מעברי המשלב. ("שלא ברור.." מרגיש לי כמו שפה דבורה, לעומת "השלכתי תקוותי" הפיוטי.) באופן כללי, אותו "איש אחד" מרגיש לי טפל לשיר, כאילו הכרחת אותו להיות הנושא כשזה בכלל לא הוא, אלא אותן נקודות תפילה, חולשה ופחד. [ליצירה]
- [ליצירה] וגם את זה אהבתי, והזדהיתי. במיוחד עם הסוף. אני אוהבת את האופטימיות שלא מדחיקה ומכחישה, אלא ממשיכה למרות הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. ורק כי אין זמן אני לא מוסיפה עוד. [ליצירה]
תגובות