[ליצירה]
מיוחד, יפה ונוגע. הבית השלישי והשביעי במיוחד - מעבירים את הכאב מלוא חדותו.
קצת מפריע שהחלטת לחרוז אך לא הקפדת על החריזה לאורך כל השיר. (בעיקר בבית הרביעי) - זה שיר נהדר וכדאי לתקן את הנקודה הזו.
[ליצירה]
יופי.
את יודעת, תמיד מרגש אותי להסתכל על ילדים קטנים שלומדים ללכת.
מנסים ונופלים ושוב נעמדים ונופלים אחרי צעד אחד או שניים, וממשיכים לנסות הרבה אחרי שאנחנו כבר התייאשנו...והם תמיד מצליחים בסוף. עוד לא פגשתי את הילד שהפסיק לנסות ללכת רק בגלל כמה מאות נפילות..
זו בערך אותה הנאה שיש לי עכשיו, מלעקוב אחרי השירים שלך. איך את לומדת להתגבר ולהתמודד, לומדת ללכת בעצמך.
וחוץ מזה, ש"ניצוצות תקווה ותכלת" זו שורה מקסימה.
בהצלחה!
[ליצירה]
צודק! מי שבחר בשרון צריך להתבייש, שהוא, במקום לזקוף את גב האומה ולהלחם נגד השחיתות והשנאה (של הפלשתינים נגדנו..) מותר על חלדים מהארץ ואין לו שום קו אדום. אבל כמובן, אנחונו נקום ונדרש את המגיע לנו(לחם חוקנו) - את ארצנו!
חוצמזה - אויביך לא מחכים שתאחל להם חיים כאלו. הם מתאבדים - ואם לא שמת לב - הם עושים את זה במטרה להרוג אותך יחד איתם.
ובטח אין אויר לנשימה, לפני כמה חודשים עוד היה עלינו איום של טילי גז...
[ליצירה]
קודם כל, זה מעניין ומושך לעוד, ויש כמה משפטים שהם בפירוש נהדרים.
דבר שני: לענ"ד עדיף לחסוך בתיאורי אופי, ובמקומם לתת לקורא להכיר את הדמויות, באופן בלתי אמצעי. (במקום שמירב תסביר על הבדלי האופי בינה לבין שירה - תני לנו להרגיש את זה. בדו-שיח שלהן או בסיפורים קטנים מהצד.)
וקצת מהצד השני: לקרוא שירים של הגיבורה כבר בפרק הראשון מרגיש לי כמו אובר-חשיפה. זריקה ישירה למים העמוקים. אני עוד לא "מיודדת" עם הדמות - אז אני גם לא ארגיש את הכאב על מות האב, כמו שאני עשויה לכאוב אותו אחרי כמה פרקים נוספים.
מחכה להמשך!
תגובות