[ליצירה]
ההתחלה נהדרת. מפתיעה וחדה.
בהמשך - עם האורך בא גם הקושי לשמור על עניין לכל אורך השיר.
*כוננתי - צ"ל קוננתי.
*בבית השלישי: די צורמת החזרה על שורש "בושה".
*בהמשך: "בשמחה רבה" מגיע באופן די פתאומי, ומרגיש קצת לא קשור. כאילו פתאום מנסים לייצר אוירה מלאכותית, זרה לאופיו של השיר.
*הבית האחרון חוזר לתבנית המעניינת של הבית הראשון. הייתי מציעה לצמצם אותו.
*הסיום: מצד אחד אני מבינה את הצורך ב"גלישה" הנינוחה הזו אל סוף השיר. אבל מצד שני: חבל. היית בשיא, והשיר הזה נראה לי מתאים להסתיים בשיא.
הצלחת להכניס לתחושת הלם בשורות הראשונות, ולהרגשתי היה נכון לסיים גם בהפתעה, בדיוק הנקודה שבה השיר סיים להגיד את דברו. (השורה האחרונה מרגישה כמעין "אז זהו, סיימתי" והשיר לא חייב להודיע לאף אחד שהוא מסתיים.)
[ליצירה]
[ליצירה]
כל כך מזדהה,
במיוחד עם הפסקה הראשונה, והשורה האחרונה שבסוגריים.
[ליצירה]
אהבתי. כותרת נהדרת, חוצמזה שאני מאוהבת בחמניות.
רק הרקע קצת מפריע לי, למרות שהצלחת להפריד בינו לבין החמניות הוא מושך יותר תשומת לב מהראוי לו.
[ליצירה]
[ליצירה]
אז למה התעצבנת כשמישהו השווה את ערפאת להיטלר?
הגיון הוא תכונה בלתי מזיקה, ואפילו מומלצת לפעמים. תנסה פעם.
[ליצירה]
משהו חסר לי. נדמה לי שכדאי לקחת את השיר הזה הלאה:
לתת קצת יותר רמזים על מהו ה"הכל" הזה שאת נושאת, והסיום, לענ"ד, חסר מאד. קשה לי להבין מה הצורך בשורות האחרונות.
[ליצירה]
אז שמואל ירד ממגדל השן שלו לרגע.
יופי. עכשיו, בוא נראה כמה טעויות היו לעמוד התווך של השירה העברית בהודעה אחת קטנה:
1. ההגדרה "עם ישראל" איננה, ומעולם לא היתה, הגדרה בלעדית ליהודים היושבים בארץ ישראל. מאז ומעולם היה כל יהודי באשר הוא חלק בלתי נפרד מעם ישראל, מתוקף השתייכותו הגנטית לישראל - הלא הוא יעקב אבינו.
האמירה ש"עם ישראל" פירושו "יהודים תושבי ישראל" מצביעה על בורות רבה.
2. גם אם נניח שהשתלחותך מכוונת רק כלפי "יהודים ישראלים" טענת הגזענות נשארת בעינה. גם גזענות על סמך מקום מגורים (ולא רק על סמך מוצא גנטי) נכללת לכל הדעות, וכן על פי החוק, בהגדרת הגזענות.
3.הערה קטנונית לתשומת לבך המלומדת: על פי העברית שאני מכירה, יש לומר "ממליץ על" - ולא "ממליץ את".
אז שיהיה בהצלחה עם המהפכה.
ניפגש על הבאריקדות, כן?
תגובות