[ליצירה]
קודם כל, זה מעניין ומושך לעוד, ויש כמה משפטים שהם בפירוש נהדרים.
דבר שני: לענ"ד עדיף לחסוך בתיאורי אופי, ובמקומם לתת לקורא להכיר את הדמויות, באופן בלתי אמצעי. (במקום שמירב תסביר על הבדלי האופי בינה לבין שירה - תני לנו להרגיש את זה. בדו-שיח שלהן או בסיפורים קטנים מהצד.)
וקצת מהצד השני: לקרוא שירים של הגיבורה כבר בפרק הראשון מרגיש לי כמו אובר-חשיפה. זריקה ישירה למים העמוקים. אני עוד לא "מיודדת" עם הדמות - אז אני גם לא ארגיש את הכאב על מות האב, כמו שאני עשויה לכאוב אותו אחרי כמה פרקים נוספים.
מחכה להמשך!
[ליצירה]
ואתם יודעים מה הכי מעניין? שכל כך הרבה אנשים נהנים מהתצפיות האלה, אבל בכל אוטובוס ספציפי - יש רק אחד שזה התחביב שלו. (מעולם, בכל שנותיי המעטות ובכל נסיעותי המרובות לא ראיתי מישהו מלבדי שעוסק בהתבוננות באנשים)
ייתכן שתופעת על-טבע זו היא שגורמת לנו לחוש מיוחדים...
[ליצירה]
גליה - תודה, ותאמיני לי שגם אני רציתי נעילה אופטימית יותר.
ידידה: תודה רבה על דבריך המחזקים. (אם כי, הפספוס והאשמה בשיר, יותר משהוא מתייחס לכך שלא דאגתי למלא את פורים בתוכן הוא מדבר על כך שאטמתי את עצמי מלהיות כלי לאור.וגם אלו לא הגורמים היחידים לעצבות.
ואני חושבת גם שבשביל להשליך את עצמך באופן כזה, ולסמוך על הקב"ה שיעשה בשבילך את העבודה הרוחנית צריך להיות ר' נחמן.)
אבל בכל אופן דברייך עודדו אותי עד מאד - תודה!
תגובות