המכשיר הסלולארי צלצל, בפעם השנייה הערב, ושוב היתה זו אודליה מעברו השני של הקו.

-         "שלום לעלמת החן." – אמר אביאל.

-         "שלום לרחפן של העלמה..."

-         אביאל אהב את הכינוי החדש שניתן לו, והוא הגיב מתוך שעשוע: "עברו כמה דקות מאז שוחחנו לאחרונה..."

-         "אני יודעת, ובכל דקה התגעגעתי אליך יותר ויותר..."

אביאל חש די המום, ומוחו שב לנדוד לספקותיו בנוגע לקשר, שנבעו מפתיחות-היתר של אודליה. 

-         "סתם... נו, אתה יודע שאני מתלוצצת!" – אמרה אודליה, ואביאל נשם לרווחה.

-         "ובכן, סוחרת רחפנים יקרה, מלבד געגועייך אלי, היה עוד דבר שהתקשרת לומר לי?"

-         "אמרת בפגישה שאנחנו צריכים לדבר על היחס שלך לצבא, אז לך על זה!"

-         אביאל חשש מאוד למשמע השאלה, פעמים רבות מידי הצעות להשתדך עמו נפסלו על הסף בשל העובדה שהוא לא שירת בצה"ל, ולמרות שהוא ידע שאודליה לא תפרד ממנו בשל כך, לבו ניבא לו רעות. "אומר לך את האמת, בזמן אחרון מתרבים בישיבה מקרים של אברכים שרק לאחר התאברכותם הולכים להסדר מרכז, משודכת פעם אמרה לי שהיא חושבת שהסיבה היא שלפני הנישואים הם חוששים שלא יעמדו בנסיונות שלעולים לנבוע משירות יחד עם נשים, ולאחר מכן – מכיוון שיש פת בסלם – הם לא חוששים. מכיוון שאני לא בקי בפסיכולוגיה האנושית, הנחתי שלמרות העובדה שהסדר מרכז אמור להיות מסודר בצורה כזאת שאין ערבוביא עם נשים, זו הסברא שעומדת מאחורי זה. אבל, לפני כמה שבועות שמעתי סיפור מחבר שלי מהישיבה שהתאברך, והבנתי מהי האמת." – אביאל חש שהוא מתחיל לסטות מהנושא, ומתוך מחשבה שגם אודליה חשה בכך, הוא הוסיף ואמר – "ואל תדאגי, אני אסביר לך מה עמדתי בנוגע לשירות צבאי, אבל לפני-כן אני צריך לספר לך את הסיפור הזה על מנת להבהיר משהו."

-         "אין בעיה, אני אוהבת כשאתה תקיף." – אמרה אודליה ברכות.

-         "הוא סיפר, שבלילה אחרי הווארט, הוא ישב עם ארוסתו על הספה בבית של ההורים שלה, ולראשונה בקשר שלהם היא התחילה לדבר על השירות הצבאי, והבהירה לו שהוא צריך לשרת בצה"ל. הוא היה המום וניסה להסביר לה את עמדתו, אבל היא מיאנה לשמוע. אחרי כמה דקות של דיבור, הוא החליט לעבוד עליה... בעצם אולי ´לעבוד עליה´ זו מילה חריפה... ´לא לספר לה את כל האמת´, נגדיר זאת כך. בגלל שיש לו עבודה במכון תורני, הוא אמר לה: ´בסדר גמור, אני אשרת, אבל...´ ואז הוא הבהיר לה שמכיוון שהמכון חרדי הם לא יראו בעין יפה אם הוא יתגייס, ודברים בסגנון הזה, עד שהיא אמרה שהיא מבינה שבשנים הקרובות הוא לא יוכל להתגייס."

-         "אז מה השורה התחתונה?"

-         "השורה התחתונה היא, שאני רוצה מראש להבהיר, אני לא אמכור לך לוקשים, אלא רק אומר את האמת. את יכולה להסכים איתי לגבי השירות הצבאי או לא להסכים, אין לי נפקא מינה, אבל דבר אחד אני מבהיר, אני לא מוכן להתפשר בנושא."

-         "וואוו... אני מעריכה את הכנות שלך. אז קודם כל, תודה על הכנות, ודבר שני, יאללה תתחיל לשפוך."

-         "ובכן, המשרת בצבא מקיים מצוה חשובה של ´עזרת ישראל מיד צר´, שהיא אחד משלושת סוגי מלחמת המצוה הנפסקים להלכה ברמב"ם.לגבי מעשה זה, כמו כל מעשה מצוה, שייך הגדר לגבי תלמוד תורה של האם זה ´מצות עשה שיכולה להיעשות בידי אחרים´ אם לאו." – אביאל נשם מעט, בתור הפסק בין משפט למשפט, כשלפתע נזכר בשיחה שהוא ניהל עם אחותו על המאמר שאביו כתב, והוא החליט לפשט את הדברים – "כלומר, שבכל מצוה, לא משנה מה היא, כשאני צריך להחליט האם לבטל עבורה תורה או לא, השיקול הוא אחד – האם אנשים אחרים יכולים לבצע את המצוה הזאת; אם יש כאלה שיכולים לקיים את המצוה אני צריך להישאר עם הגמרא, אחרת – אני חייב לסגור את הגמרא וללכת לקיים את המצוה. את מכירה את האמרה של רבי חיים מבריסק בנושא?"

-         "לא..." – השיבה אודליה.

-         "הוא אמר, שמי שלא יודע לסגור את הגמרא, מתי שהוא צריך לקיים גמילות חסד, שלא יפתח אותה."

-         "אמרה חזקה..."

-         "בהחלט! אז השיקול כאן, הוא האם יש לצה"ל מספיק חיילים או לא. ר´ אברום פוסק שיש לצה"ל מספיק חיילים, ולכן מוטב שמי שרוצה להתמסר כל חייו לתורה, יעשה זאת. מכיוון שכפי שדברנו היום בפגישה, אני רוצה משרה בתחום התורני, הרי שאני עונה על ההגדרה." – אביאל נשם נשימה עמוקה ומתוך חשש כבד אמר – "אלה תחושותי בנושא. מהן תחושותייך?"

-         "אני אגיד לך את האמת, מאז הגירוש ממש לא אכפת לי מהצבא. זה אולי הצבא של אבינר וסדן, אבל זה ממש לא הצבא שלי."

-         "אבל מתוקה שלי..." – אמר אביאל בטבעיות.

-         "רגע! אתה קראת לי הרגע ´מתוקה שלי´?!"

-         "אל תנסי לשנות את נושא הדיון!" – אמר אביאל בנימה מבודחת.

-         "בסדר גמור, אבל אתה לא תתחמק מזה, אנחנו עוד נחזור לנושא..."

-         "בכל-מקרה... ´מתוקה לא שלי´... הגירוש הוא לא סיבה להתייאש, כבר לפני למעלה ממאה שנה הרב זצ"ל חזה את הדברים. כבר לפני מאה שנה, בשנת תרס"ח, כתב הרב זצ"ל, את המשפט המפורסם שלו לגבי ´המשחית והמפלצת´, את מכירה אותו..."

-         "לא אני לא..."

-         "זו באמת בעיה... כל הזמן מדברים על הצדדים החיוביים של מהלך הגאולה, ואף פעם לא על הצדדים השליליים שהם הכרחיים למהלך. חכי רגע ואביא את הספר. את יודעת מה? בהזדמנות הזאת אביא גם את עץ הדר."

-         "מה שתגיד יקירי... אבל כשתסיים נדון בזה שקראת לי ´מתוקה שלך´..."

אביאל הוציא את אגרות הראיה חלק א´ ואת עץ הדר מארון הספרים, פתח במקומות הנכונים והתחיל לקרוא.

-         "כך אומר הרב באגרות: ´אם נעזוב את שעת הכשר, של התחלת התפתחות הישוב, והחלישות הגופנית והרוחנית וחסרון אמצעי המלחמה יבאו עד מרום קצם אצל שלומי אמונים שבארץ ישראל, והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגרים של היסתוריה ושל חבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו על פי הנסיון, היד הטמאה הזאת תתגבר, אז אין די באר גודל האסון.´ כלומר, שהרב כותב לפני למעלה ממאה שנה, שהוא כבר ראה, וכמובן שבימינו אנחנו רואים זאת ביתר-שאת, שמתי שיש ציונות שאיננה נובעת מהתורה, אלא מרצון להיות כמו כל הגוים, אז היא נהפכת למשחית ולמפלצת ולשנאת ישראל וארץ ישראל."

-         "דברים חזקים..."

-         "כן, אבל זה לא אומר שמהלך הגאולה תם, אלא שישנם משברים בה, הנובעים מהמקור של הלאומיות המזויפת שאיננה קשורה לאמונה בבורא עולם."

-         "זה הציטוט מאגרות הראיה, ומה הרב אומר בעץ הדר?"

-         אביאל התבונן בספר עץ הדר, ואמר: "עזבי... הציטוט הזה חזק דיו, יש עוד ציטוט בהקדמה לעץ הדר, אבל זה עומד בפני עצמו כמו שצריך."

-         "יופי, אז נעבור לדון בזה שאני ´מתוקה שלך´."

-         אביאל לא חש בנוח ממעבר הנושא. "לא... כי הרגע ראית שהרב חזה מראש מה שיקרה עם הגירוש..."

-         "אז מה?"

-         "אז את צריכה לשקול מחדש את היחס שלך לצבא."

-         "למה?"

-         "כי לצבא יש ערך נשגב, אלא שכרגע אנחנו נמצאים בתקופה שבה צבא ההגנה לישראל נהפך למשחית ומפלצת – כדברי הרב – אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לחזור להיות טוב."

-         "כשהוא יחזור להיות טוב נדבר..."

-         "אבל אודליה, את מכירה בכך שיש ערך לצבא!"

-         "היה לו ערך... עם דגש על ´היה´."

-         "את לא חשה כך באמת..."

-         "אני כן חשה כך. לפני הגירוש, כשחייל היה נהרג הייתי בוכה, רק מלחשוב על זה שאדם הקריב את חייו למען הגנה עלי, אבל עכשיו... עכשיו אני פשוט חושבת: ´למה הוא עשה את השטות הזאת והתגייס לצבא?´

-         "את לא באמת חושבת ככה..."

-         "אבי, תקלוט כבר! אני כן חושבת ככה, וההכחשות שלך לא יעילות בכלל. ואם יש לך בעיה עם זה..."

-         אביאל קטע את דברה ואמר: "האמת היא שיש לי בעיה גדולה עם זה."

-         "אז תתמודד איתה!"

-         "בסדר, אי-אפשר לדון עוד קצת בנושא?"

-         "לא! אני אמרתי כל מה שיש לי לומר!"

-         "אבל אודליה, זה נושא רציני. אני לא חושב שאני יכול להתחתן עם מישהי שהצבא לא חשוב לה..."

-         "אם כך, השאלה היחידה שנותרה היא האם אתה תספר ליאיר שנפרדנו, או אני..."

דמעה זלגה מעינו של אביאל, כשהוא הבין שאודליה איננה המיועדת לו.