בס"ד
מורכב.
סבוך מחשבות
בין ערפילים אפרוריים
מבליח אור
דמיון שווא
מפתה
צווח אמיתות שאינן
גם לא יהיו
וגם אמת
צווחת ככרוכיה
את שירה שמעתי
ואחבא.
ואולי לא?
ט' כסלו, תשס"ד
[ליצירה]
תודה
על המחמאות.
ביבל: הביטוי אינני יודע אם הביטוי "ידידנו" קיים אצל ש"י עגנון, אך הביטוי "חברנו" בהחלט קיים (תמול שלשום, עמ' 239, הוצ' הארץ, ועוד)
ולואי והיה לי מעט מכשרונו של עגנון.
[ליצירה]
הכל צפוי,
אך רשות נתונה
להביט נכוחה
להפריח אנחה
ואנחה כבר אמרו,
חז"ל בזמנם
ששוברת היא אז
גופו של אדם
אך-
אם למנהרת הזמן
תשוב בשנית
תגשש ותבחן
ברצינות תהומית -
תמצא גם חיים
מלאים באורה
שכוסתה זה מכבר
במרה השחורה
הלא ידעת,
ידידי הצעיר
כי הכל תלוי
במבט המאיר?
כפנס יחשב
מבטו של אדם
אם ירצה
ימצא כפור,
ואם ישכיל ימצא -
אור!
[וגם אם ה"שיר" קצת מעאפן, המסר ברור,
לעיתים האור חבוי בעכור,
להתפלל מומלץ,
וגם לשוחח -
עם הקב"ה
או סתם עם אורח...]
בהצלחה!
[ליצירה]
בס"ד
בתור אחד שמכיר את פורס הכוכבים אישית (אני בן-דודו, זה שמדליק ומכבה את הפנסים אצל הנסיך הקטן) אני רוצה לומר לך שהוא בכלל לא עצוב או בודד.
עם כל הכבוד- לזה הוא יועד, לזה הוא נולד, ולא ימצא סיפוקו בשום דבר אחר.
כולכם מוזמנים לבקר, הלילה בחצות (אחרי האפיקומן)...
[ליצירה]
מוות, עלה בחלוננו,
סופק כפיו
מטיל בנו ארסו
המצמת.
אך את הלחי, הרכה, הענוגה
זו השניה- נתנו ברצון
אך טבח בנינו נחפוץ
בידי בני פלשת - אכזר.
וילדנו?
תמים עדיין, מזה שנים
נוטל עדיין מגל ופטיש,
מרחם על אכזר,
נושק אויב.
הו אם אדומה! הו רוסיה הלבנה!
לא תם חלומך,
בני בנייך עודם אוחזים בחלומם,
מובלים אל משרפותיהם,
אחד אחד:
פצמ"ר, קסאם.
מוות
תגובות