הפיללו נביאי ישראל; המיללו הוגי דעות מתקופת תור הזהב בספרד המוסלמית?!.. קריאות מלאות מופתעות הללו, אפשר להפנות אל העם הישראלי ומנהיגיו, אשר מאז אפריל-מאי 1948, ממשיכים ללא הרף להוסיף חטא על פשע, פשע על עוון. נדמה לי, כי עד לפני קצת יותר ממאה שנה, אפילו אנשים בעלי דמיון עשיר ביותר, לא העלו על דל-מחשבתם שכאן בארץ, תקום מדינה, שלדיביליות וחוסר אנושיות של מנהיגיה לא יהיה גבול.

אך זה קרה! זה קרה עם ה' באייר שנת תש"ח, כאשר אחרי למעלה מחמישים שנים של מאמץ, שראשיתם עוד בימי בניימין הרצל; משה הס ומנחם אוסישקין - קמה מדינה ציונית, שניסתה בדרכים כפייתיות ומנותקות מהמציאות, לעקור מיליוני יהודים ממקומות מושבם סביב העולם, ולהביאם, גם אם בניגוד לרצונם ל"ארץ ציון" החדשה. ראשי הציונות, שעמדו מאחורי מזימה אנטי-תרבותית ואנטי-מציאותית זו, אומנם אולי בלי כוונה תחילה רעה - הביאו להרס הכוח האינטלקטואלי של ציבורים יהודיים שלמים. הציונות, בניגוד לחוקי המציאות ההיסטורית, ניסתה לכפות בדלנות על עם, שאפילו בתנ"ך, יש רמז שיעודו להיות מפוזר בין אומות העולם, ולא להתבדל בין ד' אמותיו של עצמו. הציונות, הקימה מדינה, שמאז הקמתה ועד היום, בנוסף להיותה גזענית (היא לא היחידה כזאת), מדינת ישראל מנסה לשמור בכל מחיר על בדידות ובדלנות מזהרת משאר העולם.

המגמה הבדלנית הזאת, באה לכלל ביטוי, לא רק בסירובה של ישראל לנסות להשתלב בין עממי סביבתה הקרובה (קרי: המזרח-התיכון על מדינותיו ותרבויותיו המקסימות), אלא גם ביחסה של המדינה הציונית לטובת כלל.

בניגוד לרוב יתר המדינות, אשר כבר מזמן, חרף היותן קפיטליסטיות - אימצו כל מיני שיטות סוציאליות, שמטרתן להבטיח לכמה שיותר אנשים רמת חיים ואפשרויות להתקדם, מדינת ישראל, עושה את ההיפך הגמור; במקום לשפר ולהרחיב את המפעל להענקת סיוע סוציאלי לאזרחים, מדינתו בניגוד גמור להיגיון בריא וצלול, מצמצמת כל הזמן את הזכויות הסוציאליות שכבר קיימות.

אחת הדוגמאות ליחס מזלזל ואפילו חסר כל רגישות, מצד המדינה כלפי תושביה, זה החוק, שהנו דיביליות בשיאה, שעל פיו מי שיש לו זכאות להבטחת הכנסה, אינו רשאי ללמוד בשום מוסד לימודי, כי אחרת זכאותו לקיצבה תילקח ממנו. החוק הזה, יחד עם שכר לימוד גבוה לאוניברסיטה; יחד עם אי-נכונותה של מדינה להבטיח קצבאות מספיקות, לאנשים שאינם עובדים מכל מיני סיבות; יחד עם סירוב הממסד הישראלי לעזור לעניים - כל זה ביחד מעיד על היות הציונות ביטוי לצדדים הכי אפלים ושליליים של הדת היהודית. זאת עדות, לאופיה התיאו-צנטרי של האידיאולוגיה, שבשמה הוקמה המדינה הזאת, כדי כביכול לתת פתרון למצבם של המוני היהודים הנרדפים סביב העולם, אך למעשה, גרמה לעוול למיליוני אנשים - הן יהודים שאולצו לנטוש את בתיהם הנושבים, כדי לשמש בשר תותחים במדי צה"ל ומשטרת ישראל; והן לפלסטינים בני המקום, שמאות אלפים מתוכם הפכו לפליטים, שאין להם שום אפשרות לשוב למולדתם.

התיאו-צנטריות של הציונות, מקורה, כפי שכבר רמזתי לעיל, בדת היהודית, שביסודה ובניגוד לנצרות, למשל הנה דת תיאו-צנטרית, ז"א, הרואה את העיקר, לא בדאגה לטובת בני אדם, אלא בעבודת אל. בני האדם, על פי הדת היהודית, אינם אלא עבדיו של האל מיטיבם; לפי הדת הזו, בני אדם לא צריכים לדאוג לטובת עצמם או בני אדם אחרים, אלא רק אחרי שעבדו וריצו את ה' צבאות. לדעתם של הוגי היהדות, העוני; האביונות; המלחמות וכו', אינם אלא פרי רצונו של האלוהים, שבדרך כזו מעניש את בני האדם - יהודים ולא יהודים, על שלא עובדים אותו; או שלא עובדים אותו מספיק.

מכאן, יקל להבין את מקורה  של אטימות-לב ישראלית; מכאן, לא יקשה כלל ועיקר, להבין את הדיביליות של החוקים, שנועדו למנוע מאזרחי מדינת ישראל - יהודים כפלסטינים, ללמוד ולהתקדם. הרי למה צריך להתקדם ולהצליח במשהו, כאשר לפי התפיסה היהודית-האורתודוכסית, בני אדם אינם אלא סתם עבדים עלובי נפש, שלא צריכים, אלא רק לעבוד אלוהים מבלי לדאוג לטובת עצמם. למה הרי בסופו של דבר, צריך לתת לאנשים זכויות סוציאליות; לעזור לעניים; לפתור בעיות חברתיות למיניהן, עם זה בניגוד לרצונו של ריבון העולמים?

זאת בערך מערכת ערכים, שמנחה את השלטון הישראלי, שמנצל את אופיה התיאו-צנטרי של הדת היהודית, כדי לתרץ את אי-רצונו לדאוג להמונים; וזאת מתוך ידיעה ברורה, שרוב הישראלים המורגלים במושג: "כל היהודים אחים", לעולם לא יצאו נגד שלטון הפרעונים היושב בארמונות קרית הממשלה בירושליים, ובדיוק כמלכי ישראל הקדומים, מעדיף חיי חצר מפוארים ושגיבי-הדר, על פני דאגה להמונים הרעבים ללחם ולהשכלה.