1. סימני לילה

קמתי מוקדם מהרגיל בניסיון להגיע היום מוקדם למשרד. כבר שבועיים שאני מאחר באופן כרוני והבוס שלי יושב לי על הוריד כאילו יש לי מקום גם בשבילו. התקלחתי בזריזות כדי להתעורר אבל אחרי לילה שכזה, אני ממש לא בטוח שיש ממה להתעורר. חצי לילה התחריתי בתחרות משיכת השמיכה המסורתית, היא מצד אחד כולה מכוסה מחזיקה את השמיכה חזק ואני מהצד השני מנסה להרוויח פיסת בד שלפחות תחמם אזורים רגישים, וכל פעם שכבר הרגשתי שהצלחתי, היא הסתובבה לצד שני תוך שהיא מעיפה את הרגליים בלי הבחנה ומשאירה לי סימני לילה כחולים.

   סיימתי את המקלחת והתחלתי להתלבש. אם יש משהו שאני גרוע בו זה להתאים צבעים, תמיד יש לי הרגשה שאפילו בתי ,בת השלוש, עושה את זה טוב ממני. כנראה אני לא מתחבר לצד הנשי שבי זאת בניגוד לגברים שמתחברים יותר מידי. לבשתי מכנסיים כחולים  עם חולצה צהובה  ועניבה  בצבע ירקרק, נעלתי את נעלי הספורט  וירדתי למטה לשתות את הקפה של הבוקר. לקחתי כוס וכפית והתחלתי בתהליך ההכנה. בדרך כלל אני לא מכין לי קפה, היא קמה מוקדם וכבר מכינה לשנינו. הרגשתי שהבוקר אני באחת ממשימות האתגר בתוכנית ריאלטי. על המדף עמדו סוגים שונים של קפה, איך לעזאזל הבן אדם צריך לדעת מה לקחת. קפה נמס, קפה מגורען, קפה נטול, קפה בטעם וניל, קפה תוצרת חוץ כבר התבלבלו לי העיניים, מצאתי את עצמי מחפש קפה שחור של פעם אם עוד יש כזה דבר. לבסוף מצאתי שקית של קפה במקפיא  מזגתי לי קפה שחור חזק ,בניסיון להעביר את כאב הראש מהויכוחים האחרונים של אתמול. אני באמת לא מבין מה היא רוצה ממני, כל הערב הרגשתי כאילו זבוב יושב לי על תנוך האוזן ומזמזם עד שהבנתי שזו היא.

סיימתי את הקפה בתקווה שההשפעה לא תאחר להגיע ופניתי לעבר דלת היציאה. לבשתי את הז´קט האפור  שלי שהיה תלוי על המתלה והתכופפתי למטה לקחת את תיק העבודה שלי שלפתע הבחנתי במעטפה המודבקת עליו. "לפחות תחשוב על זה" נכתב על גבי המעטפה. לא להאמין חשבתי לעצמי, עכשיו היא גם שמה רמזים בכל הבית תלשתי את המעטפה ותחבתי לכיס מכנסי, לקחתי את צרור המפתחות שלי ויצאתי מהבית.   

2.נייר חיוני

נכנסתי למשרד באיחור ושוב הבוס שלי התחיל בנאומי ההטפה שלו. " אופיר אני לא מבין אותך. מה אתה חושב ? שלעבוד במשרד פרסום זה קייטנה …."  אני בטוח שהיה לזה המשך אבל פשוט הרגשתי כמו בפרסומות האחרונה שעשינו לשף הלבן, בלה… בלה…בלה …בזמן מחר.  מה אני אשם? אני לא יצרתי את פקקי התנועה או החלטתי לחסום את צומת מורשה על הבוקר בגלל התנתקות.

ביקשתי מרות הפקידה שלי שתכין לי קפה, בכל זאת אני צריך אחד נורמלי כדי להתחיל את הבוקר. התחלתי לעבור על הפרוייקטים שרצים כרגע ולהבין באיזה שלב  כל אחד מהצוותים נמצא במטרה לקדם את העניינים לפני שאני מתחיל את הישיבות שלי להיום. רות נכנסה עם הקפה.                         "יברך אלוהים את מעשה ידיך ואת כשרון הקפה שיש לך" אמרתי.           "מה קרה, החלטת לחזור בתשובה? ותר במקרים כמו שלך גם אלוהים כבר הרים  ידיים. אבל אל תדאג חומד, הוא אוהב טיפשים, לא סתם הוא יצר כל כך הרבה מהם לא?" היא אמרה תוך שהיא צועדת מחוץ למשרד. הייתי בטוח שאני חסין לכל ההערות שלה אבל אני עדיין נעלב מעט בכל פעם. הרמתי את כוס הקפה כדי ללגום תוך שאני מעלעל בדפים, ובלי להבחין שפכתי קפה על השולחן. "שיט!" צעקתי וקמתי במהירות מנסה להציל את המסמכים שנרטבו. שחררתי מעט את העניבה כדי להרגע, ניגשתי אל המטבחון הקטן לקחתי מטלית וחזרתי לשולחן. ניסיתי  להשתלט על נוזלי הקפה תוך כדי שימוש בתנועות סיבוביות שאף פעם לא הבנתי איך הן עובדות אצל הנשים  וכמובן בכשרוני המופלא הכתמתי את החולצה. 

"אוהד מהפגישה של קשקש הגיע" אמרה רות תוך שהיא נשענת על משקוף משרדי. "            

"תעכבי אותו מעט אני מיד אתפנה" זרקתי לעברה.              

 " אין בעיה. ודרך אגב אישתך התקשרה והיא ביקשה שלא תשכח להתאמן בעבודה גם על ניקוי אבק, טאטוא ושטיפת רצפות , העוזרת לא תגיע השבוע" היא גיחכה ויצאה.   

סיימתי לנקות, ולגמתי מהספל את הקפה שנשאר והתקרר בינתיים.

"אפשר?" הוא שאל בחיוך כשחיוך מרוח לו מאוזן לאוזן.

"כן, אני מתנצל על ההמתנה" אמרתי "בוא תשב נתחיל".         

הוא התיישב ומיד פצח בנאום "תראה חברת קשקש היא חברה שמספקת שירותים מיוחדים. החל מסלסלות קש מדהימות וכלה בפריטי ריהוט שונים לכל הבית." בזמן שהוא דיבר הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת ושאני חייב להגיע לשירותים לפני שיהיה ממש לו נעים. "תסלח לי לרגע ברשותך, אני מיד חוזר" אמרתי ויצאתי במהירות בהליכה  לעבר השירותים. נכנסתי  לתא הראשון והתיישבתי על האסלה. אם יש משהו שאני שונא זה להיכנס לשירותים אחרים כדי לחרבן. לא סתם אומרים אין כמו בבית. תמיד יש לך חששות מה שומעים מחוץ לתא, ואתה מנסה לעשות את זה בשקט. ספרתי עד שלוש וכבר לא יכולתי להתאפק והתחלתי, תוך שאני מחפש בעיניים כמו רבים הרבה נייר כדי לזרוק לאסלה במטרה למנוע רעשים.  "פתאום הרגשתי שאני נהייה אדום. לא מצאתי אף פיסת נייר טואלט בכל התא והתחלתי להיכנס לפאניקה. "תירגע" אמרתי לעצמי ולקחתי אוויר. התחלתי לחפש פתרון ולמשש את הכיסים כשלפתע שלפתי החוצה את המעטפה מהבוקר. אולי בכל זאת יש אלוהים חשבתי. התחלתי לפתוח את המעטפה כדי לצור כמה שיותר פיסות רחבות וחיוניות ואז הבחנתי כי בתוך המעטפה יש מכתב. פתחתי את המכתב.

"קורים לך דברים שליליים?

מרגיש שהכל הולך נגדך ולא יודע מה לעשות?

היחסים שלך עלו על שרטון?

התקשר לזיגי ותיתן לעצמך חוויה שתשנה את חייך" .

הדבר הראשון שעשיתי כמו כל איש פרסום, זה לחשוב עד כמה הוא באנלי.הרגשתי איך ללא כל כוונה נפלתי למדור "בחן את עצמך" וכל מה שנשאר לי לעשות זה לחשב את הניקוד ולהגיע למסקנה שאני דפוק.  אני לא יודע מה גרם לי באותו הרגע לקפל את המכתב ולהחזיר אותו לכיס לא לפני שהשתמשתי במעטפה כמובן.

3. זיגזג

בשעה שתיים בצהרים, אחרי שסיימתי את כל הישיבות של אותו היום, התיישבתי עם כוס קפה נוסף שהכינה לי רות. הבטתי על שולחן העבודה שלי ועיני נפלה  על התמונה של אישתי והילדה ונזכרתי במכתב המוזר שבכיס. מיהרתי להוציא אותו פרסתי אותו לפני והתחלתי לחשוב. האם יש אמת בפרסום שכזה. האמת שהייתי די סקפטי, כמי שעוסק בתחום, חתיכת דף שכזו היא פרסומת זולה שמאחוריה מפעל של בן אדם שמגלגל הרבה כסף כמו כל השרלטנים האלה שנוטים לך להאמין שהם קוראים בקלפים או בכף היד ובעצם עוסקים בהצגה תיאטרלית שקונה את הלקוח. אז למה לעזאזל זה מושך אותי, תהיתי לעצמי. משהו אמר לי שכדאי לבדוק וחייגתי.          "צהרים טובים, כאן זיגי מדבר".                                                      "שלום לך" , פתחתי את השיחה "אני מתקשר לגבי המודעה שלך ו…" התחלתי לגמגם.                                                                       "תראה, אני עורך ערבים מיוחדים של הגישה החיוביטיסטית , אתה מוזמן לבוא כבר הערב יש מפגש הכרות בשעה שמונה ואני מסביר בו הכל".   "ותגיד כמה…?" המשכתי ממלמל.                                                      "כמה זה עולה? אל תתבייש זה בטח מה שמעניין אותך כמו כולם. אז, אצלי לא משלמים. שתבוא תבין הכל."                                                     לקחתי מהזיגי הזה את הכתובת והחלטתי שאם זה לא עולה, למה לא לנסות. בכל זאת אני ישראלי לא?! 

משעה שבע מצאתי את עצמי מסתובב לאורכם ולרוחבם של רחובות תל אביב, בניסיון למצוא מרווח שיתאים למכונית, מה שקרוי ברוב חלקי הארץ חנייה כמובן עד שאתה מגיע לתל אביב שם ההגדרה משתנה למרווח מינמלי לארבע גלגלים תוך כדי הצמדות יתר לאחרים.                                  בשמונה ושתי דקות דפקתי על דלתו של זיגי. הדלת נפתחה ומולי הופיע בחור שגובהו עלה על  מטר ותשעים לבוש ג´ינס וחולצה לבנה.    

"אני זיגי, אתה מוזמן להיכנס" הוא אמר.                                             

נכנסתי והתיישבתי מסביב לשולחן ליד עוד כמה אנשים שכבר היו ישובים ונראה היה שאני היחיד שבהלם.                                                       "אני רואה שכולם כאן אז אני אתחיל" אמר זיגי תוך שהוא מדבר עם תנועות ידיים.                                                                                          "אני רוצה להסביר לכם ראשית מהי השיטה החיוביטיסטית. למעשה תחת השם המפוצץ הזה מסתתרת מילה מאוד חשובה".                                הבן אדם ממש גאון חשבתי לעצמי, ככה פשוט לעלות על המילה בכוחות עצמו.                                                                                          "חיוביות" הוא הכריז. "בואו תעצמו את העיניים לרגע" הוא ביקש, ואני כמובן לאחר המראה שלו לרגע לא היססתי לסרב. "אתם עומדים על צוק גבוה ויש לכם חבל ביד אבל קצר מידי כדי לרדת עד למטה. עכשיו כבר אחר הצהרים ומתחיל להחשיך. אתם מתחילים לבעוט באבנים בעצבנות ולקלל כאילו מישהו שומע אתכם. עכשיו שמתחיל להחשיך אתם מתחילים לצעוק ונראה לכם שאף אחד לא רוצה לשמוע אתכם. עכשיו בואו ננסה לראות את אותה התמונה בחיוביות"  זיגי אמר  "אתם נמצאים על צוק גבוה שבחיים לא חלמתם שתהיו עליו, זה רגע מרגש לכל אדם. יש לכם חבל קצר שאיתו תוכלו לנסות ולרדת כל פעם חלק קטן אך לא עד למטה בפעם אחת. אתם מזמזמים מנגינה של שלמה ארצי ומצרפים מילים שמתאימות למה שאתם רואים בסביבה, אין לכם ספק שמישהו יגיע זה פשוט עניין של זמן. מתחיל להחשיך ואתם מתיישבים ומנסים לראות כיצד הכל נראה ממעוף הציפור בחושך כדי שתוכלו לספר חוויות לאחר שתרדו . לא סתם אומרים שאנחנו מעניקים את המשמעות לדברים. החיוביטיסטים, מאמינים שחשוב איך אנחנו מנסים לראות את הדברים. אם תפנו תמיד לדרך הקלה ותראו את הפרטים של התמונה כבודדים ולא כמכלול התמונה לא תהיה יפה ולכן לא תרצו בה. אולם אם תנסו לעצור ולקחת את כל פרטים ותראו מה טוב בהם תבינו שהדברים קורים רק לטובה."

תוך כדי שהוא מדבר ואנחנו עוצמים עיניים, הצצתי מידי פעם כמו ילד קטן, איך לעזאזל כולם כאן מקשיבים לו, מה אני היחיד שחושב שהוא והגלגל זו לא המצאה חדשה?"                                                                      

אחרי כל בלבולי המוח שלקחו פלוס-מינוס שעתיים והדוגמאות, על מה טוב בכל דבר התפזרנו, לא לפני שהודיתי לזיגי והחלטתי שהדבר הראשון שאני עושה כשחוזר הביתה זה לדבר עם אישתי ולהראות לה את הצדדים החיוביים שבי ממש. בשעה עשר נכנסתי הביתה. נכנסתי למטבח לשתות כוס מים כשעל השולחן ראיתי פתק.

"אופיר החלטתי שאנחנו צריכים פרידה זמנית אחד מהשני. הלכתי להורים שלי עם הילדה".

אני מאמין שהייתי צריך להיות די עצוב באותו רגע אבל פתאום הופיע לי בעיניים ענק שאמר לי להסתכל על המכלול. חייכתי חיוך והתחלתי לרוץ בחיוביות לחדר השינה . אחרי הכל הלילה יש לי שמיכה לבד.