את הסיפור על האיש בירח סיפרה לי אלה. זה כבר היה די מזמן אבל אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול: שכבנו על המיטה אצלה בחדר והיא פתחה את החלון המקושקש הזה שלה כדי לראות את השמיים ולתת לחושך להכנס לחדר.

היא אהבה להסתכל אל השמיים, לחפש את הירח והכוכבים ואני אהבתי להסתכל עליה מסתכלת, מחייכת כשהיא הייתה מוצאת אותם.

אני אמנם לא אוכל לספר לכם את זה טוב כמוה אבל אני אשתדל.

מה שהיא סיפרה באותו הערב הולך בערך ככה:

לפני שנים רבות במקום רחוק מעבר להרים שכן לו כפר קטן ובאותו הכפר התגורר בחור צעיר ויפה תואר. הבחור שהיה מודע ליופיו היה רברבן ויהיר והוא נהג להשמיע באוזני חבריו כי אין בכפר נערה שהוא אינו מסוגל לכבוש.במשך זמן מה היה נראה כאילו כך הוא הדבר, נערות הכפר הלכו שבי אחרי חיוכו הכובש ומילותיו המתוקות, כולן נפלו בקסמו של העלם, כולן פרט לאחת.

שמה היה לונה והיא הייתה ידועה בכפר כנערה מוזרה שצריך לשמור ממנה מרחק. היא התייתמה מהוריה בגיל צעיר וגודלה ע"י דודתה, משבגרה הפכה לעלמה יפייפיה ונבונה אך בשל מוזרותה (או שמא תדמיתה כמוזרה)  לא הייתה מוקפת במחזרים ולמעשה את מרבית זמנה בילתה בבית דודתה ומשם הגיחה רק בשעות הלילה המאוחרות כדי להנות מיופיו של הירח.

הירח היה בעינה חברה היחיד לו הייתה מספרת על צרותיה וחלומותיה והוא תמיד היה מקשיב ומחזיר לה תשובות בדמות אורו הנוגה.

הבחור הרברבן לא יכול היה לסבול את העובדה שלונה לא נוהגת כשאר בנות הכפר ונופלת בקסמו ועל כן החליט להופכה לאתגר – הוא גמל בליבו שלונה תתאהב בו ויהי מה! אולם המשימה לא הייתה קלה כפי שחשב.

הוא רצה לדבר איתה אך מכיוון שמיעטה לצאת בשעות היום לא זכה לעשות כן, לכן היה כותב לה שירים ומכתבים ומניח אותם על מפתן ביתה בתוספת פרחים שקטף. לונה שידעה על המוניטין של הבחור לא ששה להענות לחיזוריו אך משראתה כי הוא אינו מתייאש נתרכך לבה והיא החלה מתאהבת בבחור שלפתע נראה לה קצת כמוה – אבוד ולא מובן, כלוא בתוך תדמית. ובאשר לבחור- גם הוא לאט לאט הלך שבי אחרי משחקו שלו ורגשות הכזב שניסה למכור ללונה הפכו לרגשות אמת.

כשהפכו לזוג ונודע הדבר בכפר החלו התושבים לרחוש שהנערה מכשפה היא ושבזכות כשפיה הצליחה ללכוד את לב הבחור, וכשפעמוני החתונה נשמעו להם קרובים מדי החליטו התושבים שהם חייבים להצילו. בחצות הלילה לאור ירח מלא פשטו על ביתה וגררו אותה אל כיכר העיר כדי להעלותה אל המוקד ולשרוף אותה לעיני כל- עונש הראוי לבחורה העוסקת במאגיה שחורה ומעשי כשפים. הבחור ששמע על כך רצה להציל את אהובתו מיד הכפר אולם חבריו שכנעו אותו שאם יעשה זאת הוא ימיט קלון עליו ועל משפחתו,על כן החליט לנטוש את אהובתו בעת צרתה .וכך לעיני כל נשרפה לונה באש אהבתה.

הירח שהשקיף על הכל מלמעלה אסף את אפרה של לונה ופיזר אותו לכוכבים ואילו את הבחור הבוגדני העלה אל השמיים ומסמר אותו אליו כעונש על מה שעולל לנערה

בנקודה הזו אלה עצרה, חייכה אלי את החיוך העצוב שלה והוסיפה שלפעמים בלילה כששקט נורא אפשר אפילו לשמוע את צעקותיו של הבחור ואם מסתכלים ממש טוב ניתן לראות איך הדם שלו צובע את השמיים באדום.

"סיפור עצוב" נאנחתי "הוא גם לא מוציא את הירח שלך בצורה הכי טובה"

"קודם כל" היא התעצבנה "זה לא הירח שלי, וחוץ מזה אני חושבת שהירח דווקא עשה לו טובה כי זה ברור שיום אחד הוא יסלח לו וישחרר אותו, ואז הוא יוכל לחזור לכדור הארץ אחרי שכיפר על חטאיו – עם מצפון נקי".

כבר הרבה זמן לא שמעתי את הסיפורים של אלה, היא לא ממש רוצה לראות אותי ואם להיות כנה, אני לא מאשים אותה. פגעתי בה ושיקרתי לה ובגדתי בה עד שהיא לא יכלה יותר ועזבה. אבל אלה לא הייתה היחידה שפגעתי בה, נהגתי ככה כלפי כולם, רימיתי ושיקרתי הסתרתי והתעלמתי, הייתי אידיוט אמיתי... 

היום אני יודע שהתנהגתי נורא אבל אז הכל היה נראה שונה, בסדר, וגם כשכבר הבנתי שאני צריך לשנות את מנהגיי איכשהו הכל היה מתפקשש לי בדרך. 

לא יודע, כנראה שהדרך לגיהנום באמת רצופה בכוונות טובות...

למרות שנפרדנו כבר מזמן ואני רוצה להאמין שהשתניתי מאז,עדיין יוצא לי לחשוב עליה הרבה, אני לא ממש יודע למה.

תמיד כשזה קורה לי אני מסתכל למעלה ,לא כדי להזדהות איתה או להרגיש קרוב אליה, זה אפילו לא כדי להזכר, אני מביט למעלה, אל השמיים החשוכים מסיבה אחת פשוטה - לחפש לעצמי ירח רק כדי שיום אחד גם אני אוכל לחזור אל כדור הארץ, נקי.