יום מאוד משונה. יום בלי רגש. יום הזוי וקודר. כמו מזג האוויר.
לקום בבוקר. כמו מכונה. כמו זומבי שקם משינה.
להתחיל את היום בצורה מוזרה. לעשות הכל כרגיל, בשגרה.
להמשיך את היום כמו כל יום בשבוע. בית ספר, לימודים, חברות חברים.
אבל משום מה, ודווקא היום. הכל מוזר, חסר תוכן. חסר היגיון.
כאילו אני מסתכלת עליי מלמעלה. חושבת, בודקת ולא מבינה.
ממשיכה להתנהג כרגיל, בשגרה.
חוזרת הביתה, כרגיל, ישנה. ואז קמה אפילו יותר הזויה.
גשם בחוץ. ממש סערה! ברד, ברקים, ורעמים. ממש לא כמו כרגיל, בשגרה.
יוצאת החוצה, כי אין ברירה. נרטבת כולי כמו ילדה טיפשה.
והיום ממשיך להיות כה מוזר. שונה, הזוי, ממש לא מוגדר.
חוזרת הבייתה, מתנגבת. מנסה לנגן, לא הולך לי אז אני מוותרת.
מתיישבת לאכול, למרות שאיני רעבה. הכל משונה, חסר תוכן או הבנה.
איזה מן יום זה. כל כך מסתורי. הזוי וקודר שמעורר את סקרנותי.
לחפש, ולכתוב. לנסות להבין. איך היום הזה יצא ככה, כשחשבתי שקמתי על רגל ימין.
ממש מוזר....
תגובות