אשכולות נבואה
שְחוּמֵיהָ
תלויים לדבורה בדקל רם ניצב
פניה מחזרת בית-אלה
ממקום בודדה.
פוצצים גלעינים מתמר מושבם זה עונה
דבורה לוקטת תחינותיהם
וטוחנת בידיה
דבש ויזע מר לתפארת
נשיותהּ.
היו אווים לשקוע בְּריר ציפיותיהם, לעשותו
קיץ ששק מדקל. בחרו לשקוע
בינות לקודקודי זרוע נביאה, בחבר אצבעות
המוחות מצח
מרעד חיזיון.
תלתלים תלולים על עורפהּ נסוגו בגזע דקל
והם אוחזים בשחורם כבפלט אחרון.
במחתרת,
השחור סד זקנותהּ
מקרקפת.
לעת ערב משיח ראש דבורה בשמן דקל
סנדליה כפופים לבית לפידות.
אפס, כי לא ישוו רוב גבורותיה
כשיבבות אֵם סיסרא לה
הד שיכול תמרות.
-----------------------------------
ח´ באדר התשס"ז.
תגובות