מאז ומעולם, לימדו אותנו לרחוש יחס של כבוד מיוחד, למערכת המשפט ולשופטים המשמשים בה. סיפרו לנו (וזה מתייחס לא רק לישראל, אלא גם למקומות אחרים בעולם), כי השופטים - הם אנשים כנים; ישרים, והגונים, שעשיית צדק אמיתי, הנה חלק בלתי נפרד מנשמתם. והנה, מה מסתבר? שמערכת המשפט הקפיטליסטית, אינה כבשה תמימה כל-כך, כפי שמנסים להציגה בעיני הדיוטות תמימים וקלים להאמין לכל מילה היוצאת מפי השלטון.
ישנן אינספור דוגמאות והוכחות לכך, איך שופט (בין עליון; מחוזי או בכל ערכאה משפטית אחרת) מעוות דין לטובתו של חזק, אפילו כאשר ידוע כאור השמש, כי החזק אינו צודק במאום, אלא בעצמו פושע, שראוי לעמוד לדין. אחת הדוגמאות הבולטות והמוכרות לכל, זה בתי דין לעבודה. בבתי-דין לעבודה, אשר לכאורה, נועדו לדאוג לצדק ביחסי עבודה בין מעסיקים לעובדיהם, למעשה, תמיד או כמעט תמיד, מתייצב לצידו של המעסיק (ובייחוד, כאשר מדובר באיזה בעל-הון גדול, או בחברה ממשלתית גדולה), ודואג למנוע מהעמלים כל אפשרות להתנגד לתנאי העסקתם, או לדרוש משהו מהמעסיק. שבירת שביתות; אי-נכונות להגן על זכויותיהם של עובדי כוח-אדם, שבמקרים רבים מנוצלים בתנאים מחפירים ביותר; הפרעות מכוונות לחופש ההתארגנות של עובדים... כל אלה, ורבים נוספים, מעידים כאלף עדים, על כך שמערכת המשפט הישראלית, הוקמה מראש, כדי להגן על בעלי הון ובעלי שררה, תוך רמיסה בוטה של זכויות האזרחים מן השורה.
עוד דוגמא, זה טיפול בתביעות משפטיות נגד בעלי הון ואנשים חזקים אחרים, על ידי ערכאות משפטיות מבית-משפט השלום, דרך מחוזי ועד העליון. לא זכור לי, ולו מקרה אחד, של העמדה ממשית לדין, של איזה נמרודי; משפחת שרון; בני גאון; משפחת דנקנר, כו'. לרוב, הנתבעים מדרגה כזו, מזוכים, או מכסימום, נשלחים למראית-עין, לכמה חודשים בכלא עם תנאי מאסר V.I.P. בהקשר הזה, ברצוני להבהיר, כי אינני מתנגד לתנאי מאסר טובים; אני בתור אחד המקדיש ממיטב זמנו לסוגיית זכויות האדם והאזרח בארץ ומחוצה לה, מתנגד בתוקף למאסרים בתנאים קשים, כי זה מנוגד להשקפותיי. עם זאת, לא ייתכן, שעשיר ובעל שררה, יישב בתנאי דה-לוקס, כאשר אזרח פשוט שנגזר עליו לשבת בכלא, מתייסר בתנאים קשים, ולעיתים קרובות - קשים מנשוא.
אני כבר לא מדבר על מגישי תביעות בעלות חשיבות מקומית, נגד כל מיני חברות בניה או עובדי רשויות מקומיות. שם בכלל על הפנים השחיתות וקשרי קרבה בין הנתבעים, לבין השופטים הדנים בתביעות נגדם. אחת הדוגמאות לכך, הנה דוגמת התדיינותו בת כ-20 שנה של שלמה אבני תושב גבעתיים עם היועץ המשפטי של העירייה, שניסה להשתלט מדרכי מרמה ועורמה על הבניין שבו התגורר. אחרי המשפט הזה, שלמה - שהנו ידיד שלי, כתב ספר בנושא, בו הוא מתאר את השחיתות של מערכת המשפט, ואת התעלמותה מצדקתו של חלש מול חזק.
היבט נוסף של השחיתות המשפטית בישראל, הנו היבט גזעני. ישנם אינספור מקרים, של עיוות דין כלפי נאשמים ממוצא ערבי, כאשר ערבי (ובייחוד פלסטיני), מקבל עונש כפול ומשולש לעומת יהודי, בדיוק על אותו סוג של עבירה. ואין כבר ספור לדיווחים על עינויים והתעללויות קשות במיוחד, שעוברים אסירים ועצירים פלסטיניים, בחקירות השב"כ.
כל הדברים, שהבאתים לעיל, מהווים עדות לכך, שהצדק במשפט הישראלי אינו צדק אמיתי; שיושרם והגינותם של כבוד שופטי ישראל, נעלם מהם כאשר הם ניצבים מול גורם חזק ובעל עוצמה פוליטית, כלכלית או שלטונית - או שלושתם ביחד. קשר אחים, שנוצר בין שופטים, עורכי-דין גדולים ובעלי הון - הנו קשר של שחיתות ועיוות דין הקבוע מראש, כלפי חלשים, על ידי חזקים, המנצלים את כוחם כדי לעשות עוול מבלי לשאת על כך בשום אחריות.
ישנן אינספור דוגמאות והוכחות לכך, איך שופט (בין עליון; מחוזי או בכל ערכאה משפטית אחרת) מעוות דין לטובתו של חזק, אפילו כאשר ידוע כאור השמש, כי החזק אינו צודק במאום, אלא בעצמו פושע, שראוי לעמוד לדין. אחת הדוגמאות הבולטות והמוכרות לכל, זה בתי דין לעבודה. בבתי-דין לעבודה, אשר לכאורה, נועדו לדאוג לצדק ביחסי עבודה בין מעסיקים לעובדיהם, למעשה, תמיד או כמעט תמיד, מתייצב לצידו של המעסיק (ובייחוד, כאשר מדובר באיזה בעל-הון גדול, או בחברה ממשלתית גדולה), ודואג למנוע מהעמלים כל אפשרות להתנגד לתנאי העסקתם, או לדרוש משהו מהמעסיק. שבירת שביתות; אי-נכונות להגן על זכויותיהם של עובדי כוח-אדם, שבמקרים רבים מנוצלים בתנאים מחפירים ביותר; הפרעות מכוונות לחופש ההתארגנות של עובדים... כל אלה, ורבים נוספים, מעידים כאלף עדים, על כך שמערכת המשפט הישראלית, הוקמה מראש, כדי להגן על בעלי הון ובעלי שררה, תוך רמיסה בוטה של זכויות האזרחים מן השורה.
עוד דוגמא, זה טיפול בתביעות משפטיות נגד בעלי הון ואנשים חזקים אחרים, על ידי ערכאות משפטיות מבית-משפט השלום, דרך מחוזי ועד העליון. לא זכור לי, ולו מקרה אחד, של העמדה ממשית לדין, של איזה נמרודי; משפחת שרון; בני גאון; משפחת דנקנר, כו'. לרוב, הנתבעים מדרגה כזו, מזוכים, או מכסימום, נשלחים למראית-עין, לכמה חודשים בכלא עם תנאי מאסר V.I.P. בהקשר הזה, ברצוני להבהיר, כי אינני מתנגד לתנאי מאסר טובים; אני בתור אחד המקדיש ממיטב זמנו לסוגיית זכויות האדם והאזרח בארץ ומחוצה לה, מתנגד בתוקף למאסרים בתנאים קשים, כי זה מנוגד להשקפותיי. עם זאת, לא ייתכן, שעשיר ובעל שררה, יישב בתנאי דה-לוקס, כאשר אזרח פשוט שנגזר עליו לשבת בכלא, מתייסר בתנאים קשים, ולעיתים קרובות - קשים מנשוא.
אני כבר לא מדבר על מגישי תביעות בעלות חשיבות מקומית, נגד כל מיני חברות בניה או עובדי רשויות מקומיות. שם בכלל על הפנים השחיתות וקשרי קרבה בין הנתבעים, לבין השופטים הדנים בתביעות נגדם. אחת הדוגמאות לכך, הנה דוגמת התדיינותו בת כ-20 שנה של שלמה אבני תושב גבעתיים עם היועץ המשפטי של העירייה, שניסה להשתלט מדרכי מרמה ועורמה על הבניין שבו התגורר. אחרי המשפט הזה, שלמה - שהנו ידיד שלי, כתב ספר בנושא, בו הוא מתאר את השחיתות של מערכת המשפט, ואת התעלמותה מצדקתו של חלש מול חזק.
היבט נוסף של השחיתות המשפטית בישראל, הנו היבט גזעני. ישנם אינספור מקרים, של עיוות דין כלפי נאשמים ממוצא ערבי, כאשר ערבי (ובייחוד פלסטיני), מקבל עונש כפול ומשולש לעומת יהודי, בדיוק על אותו סוג של עבירה. ואין כבר ספור לדיווחים על עינויים והתעללויות קשות במיוחד, שעוברים אסירים ועצירים פלסטיניים, בחקירות השב"כ.
כל הדברים, שהבאתים לעיל, מהווים עדות לכך, שהצדק במשפט הישראלי אינו צדק אמיתי; שיושרם והגינותם של כבוד שופטי ישראל, נעלם מהם כאשר הם ניצבים מול גורם חזק ובעל עוצמה פוליטית, כלכלית או שלטונית - או שלושתם ביחד. קשר אחים, שנוצר בין שופטים, עורכי-דין גדולים ובעלי הון - הנו קשר של שחיתות ועיוות דין הקבוע מראש, כלפי חלשים, על ידי חזקים, המנצלים את כוחם כדי לעשות עוול מבלי לשאת על כך בשום אחריות.
תגובות