איש קשיש אחד עמד לפני בסופר
יומיים לפני יום הכיפורים
שקית אחת מלאה נרות נשמה
ובשניה - לימונים ירוקים
להחמיץ בהם את הפנים.
"9 יחידות" הוא הצהיר בפני הקופאית
ואני הרהרתי בכל חבריו
שודאי נפלו. וחשבתי על ליאור.
ועל אביו. רק לפני שעה קלה
משכה אותי בקסמיה השקיעה הורודה
מפתח משרדי באלנבי אל שפת הים
שם מצאתי עדת עוברי אורח, שכמותי
סטו ממסלולם, נעליהם בידיהם
פזורים על קו החוף מהופנטים.
אוקטובר זה לא צחוק,
העזות בשקיעות בו נחזות, והירח.
גם הוא כבר נכנס לתמונה.
לובנו כשערות אותו זקן מהסופר
והמשורר המנוח, ופני בנו.
דומני שאדליק גם אני נר השנה.